מקום אחר בלב.
מקום ללא פחד.
מקום שאני, עלולה לחשוב,
שהוא אולי אפילו מעט ריק.
מכיוון שהלב שלי תמיד
כלכך מלא.
חושב.
שמעתם על לב שחושב?
אוגר דברים,
חושב אילו אם...
עצוב מסרטים, וסיפורים מרגשים.
הכל נכנס אליו ולא יוצא.
ופתאום, רוקנתי אותו מעט.
כי הוא הפך לכבד את יודעים..
הדברים האלה שנאגרים..
תופסים משקל.
וזה נחמד וחדש.
ונראה כיאלו הוא ריק.
אני רק רוצה להתרגל אליו כבר.
ללב החדש ישן שלי.
הקל יותר.
אני מפחדת להרשות לך לחזור אל הלב שלי.
אני איתך, ואני צוחקת בכל רם,
ושותקת שתיקה נעימה.
ונהנת. ואוהבת אותך.
ורוצה אותך.
אבל שאני לבד, אני כיאלו..
רגילה להיות לבד.
ואתה לא תבין, כי היינו הרי המון זמן ביחד.
למעשה, נראה כיאלו מאז ומתמיד.
אבל, אני לא יודעת איך לחזור להיות
הבת זוג שלך.
בכל מקרה, אמרתי לך.
אני שיחררתי. הפעם באמת.
בלב שלם.
כי ידעתי שזה מה שאתה צריך.
ולא פחדתי. כמו שתמיד הייתי מפחדת.
ועכשיו אתה זה שמפחד. לאבד אותי.
תצטרך להיות ראווי להיות הגבר שלי שוב.
אני מקווה שתהיה ראווי.
שתגרום לי להתאהב מחדש.
עם פרפרים והכל.
כי אתה הגבר שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיילי