זה מפחיד,
בנות צעירות, שלא מעריכות את עצמן.
אני רואה, קוראת, וזה גם נמצא ממש מתחת לעניים שלי.
בנות צעירות ממני בכמה שנים בלבד, שהולכות לאיבוד.
הולכות אחר מודל לחיקוי שגוי של שלמות שאינה קיימת.
רזון אנרוקטי, מחלתי.
הן הולכות אחרי הפרסומות,
הו רואות אולי גם אותנו הבחורות הגדולות,
נאבקות בעצמנו, להכנס לשמלה,
להרזות לקרת הקיץ
אבל הן כלכך קטנות, ולפעמים אולי קצת מגזימות.
ופתאום כולן כבר לא בתולות.
בגיל 14, כולן כבר נשים קטנות.
כולן מבינות, יותר ממני ומחברותי.
עם שער צבוע, מסתכלות עליי במבט של עשיתי יותר ממך.
מבט מתחרט, אבל שאינו רוצה להפסיק.
ככה זה פתאום כולן.
אולי אפשר לומר כולם.
הפכו לחכמים גדולים.
מבינים בכל העניינים של הגדולים.
אני עדיין ילדה, בת 18 בסהכ.
ועשיתי שטויות, כמובן.
אבל, לכל דבר יש את הגיל שלו המאתים.
יש את הגבול,
יש את המקום, והזמן לעשות אותו.
ובזמן האחרון נראה לי, כיאלו כל הקווים האלה
הישטשו.
וזה רק הולך, ומטישטש.
בנות בנות 14 נראות בנות 18.
וזה לא צחוק.
זה עקבים, וזה שער צבוע עם גוונים.
הכל מטישטש.
כיאלו כל החוקים, של מעל גיל 16 או 18.
כל השיחות על סקס.
כל העניין הזה של אהבה.
כל הבגידות
הגיל שבו אמורים להתרגש מנשיקה ראשונה,
הפך לגיל שבו מדברים על זיונים.
אני שואלת את עצמי, למה ילד בן 15ואפילו עד 20.
צריך לבגוד בחברה שלו?
זה בהחלט לא מקובל. ולמרות זאת אני לא מדברת על פעם אחת,
של בטעות.. של אלכוהול.. של שטות.
אני מדברת על הדפוסי התנהגות האלה,
על קלות דעת.
על המובנות מאליו.
אתה לא רוצה? לך.
אין לך משפחה לפרק.
אתה רוצה? תשאר תהיה גבר.
תתמודד עם הפחדים שלך.
אני מאוד ליברלית, אני מאוד פתוחה.
אבל, יש דברים, שקשה לי להבין.
ובקצב הזה, שתהיה לי ילדה.
היא לא יוצאת מהבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיילי