זה קורה לי מידי פעם.
לפעמים כשאני שוכבת לידו במיטה, זה פשוט קורה.
לפעמים כשהוא פתאום מנשק אותי במצח.
לפעמים אני מסתכלת עליו, וזה פשוט קורה.
לפעמים אני שומעת שיר, או איזה סרט
לפעמים אני רואה משהו או פתאום מרגישה משהו
ומשהו מתעורר בי, זה מתפוצץ
וזה כיאלו הווליום נכבה לכמה רגעים, שניות אחדות.
כמו בסרט, שרואים עניים של מישהו מתבונן על העולם.
הוא רואה פרצופים מחייכים אנשים רוקדים או בוכים.
אבל הוא רק רואה, הכל שקט. הוא בראש של עצמו.
אז לפעמים אין באמת קול, כי זה רק אני והוא.
ולפעמים הוא מדבר ומחייך.
ואני פשוט מרגישה את זה בתוכי.
פתאום זה כמו רעידת אדמה,
שמזכירה לי שזו לא השיגרה המזדיינת.
שזה לא סתם מקרה,
שזה לא היה ונגמר.
זה כיאלו נועד רק בשבילי,
לגרש את כל השדים
הפחדים הישנים, שלפעמים חוזרים..
פתאום העולם נעצר.
ואני מרגישה את זה, בכל כולי.
לא כמו בכל רגע ביום, מהרגע שנכנסת אל חיי.
זה חזק יותר, זה מתעורר מחדש.
זאת אהבה.
אני פתאום מרגישה את זה מתעורר,
כיאלו מחדש.
כמו ביום הזה, שהתחלנו לצאת
שדיברנו בטלפון, התווכחנו קצת.
הייתי מובכת, הפעם הראשונה שאמרתי לך משהו שלא מוצא חן בעניי.
ואז אמרת שאתה מתאהב בי.ככה זה מרגיש.
או כמו, בחודש שלנו, שנכנסתי לחדר.. והכל היה כזה מקסים..
כזה מושקע. ופתאום הרגשתי, בכל הגוף, שאני אוהבת אותך.
אז זה מתוערר, זה מתוערר במיוחד בשבילי.
כי אני, תמיד אישאר אני. לא משנה כמה ניר אהיה בחיים שלי.
השדים הישנים שלי לפעמים קופצים לביקור.
אבל אז אני נזכרת. שאני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיילי