משכח כאב,
מגע משכח כאב.
אהבה משכחת כאב.
מבט משכח כאב.
אתה משכח כאב.
אתה המחלה והתרופה שלי.
החולשה והחיזוק.
ניגוד קטלני.
כמו שחיית טרף צריכה את הטלה שלה.
אך מה קורה שהאריה מתאהב בטלה?
אתה שותה ושותה, ואני מתייבשת.
ושנינו אוהבים,
ושנינו בדרכים נפרדות.
ושנינו פגועים, פוגעים..
ואני בוכה בלילות.
איך אפשר לדעת מתי זה נגמר?
איך אפשר לעשות את ההפרדה בין שנינו?
איך אפשר אחרי כלכך הרבה זמן שצמחנו זה לצד זה
הזנו אחד את השני,חיממנו בקור והארנו בחושך.
איך אפשר להשתחרר מכל הכבלים, מכל ההרגלים,
ולצמוח לבד?
איך אפשר אחרי כלכך הרבה זמן שהזנתי את שנינו,
להזין רק אותי?
אני זה אני ואתה זה אתה.
ככה זה מעכשיו.
אישה אחת אמרה לי שאהבה זה כמו צמחים.
יש כאלה שגדלים זה לצד זה.
יש כאלה שגדלים זה בתוך זה.
יש כאלה שגדלים לחוד.
אך את כולם צריך להשקות,
לטפל,
לדשן..
אבל החוכמה זה למצוא את הכמות המספקת.
לא להזניח,אך מצד שני לא להשקות יותר מידי.
כי בסוף הוא ינבול.
זה כמו לשתות יותר מידי יין ולהתרסק,
כמו לעשן יותר מידי ולמות.
יותר מידי אהבה גורמת לנבילה.
ועכשיו צריך צמיחה מחודשת