אני לא ממש יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה
אין לי מצב רוח לכלום
הייתי מעדיפה לגלות שאני ישנה ושזאת לא המציאות
ואם זאת אכן המציאות הייתי רוצה להירדם ולישון..ולישון..ולישון...
אבל אפילו לישון עכשיו אינני יכולה
ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה באמת
פשוט לא רוצה להאמין
זה לא ניקלט
והמילים האלו לא יכולות לצאת מפי
הייתי רוצה לגלות שזה רק חלום רע
וזהו
אבל לא
לפלאפון שלה היא לא תענה לי יותר
ולא תשגע אותי כהרגלה כשהיא מסיימת את המשפטים שלי או אומרת את מה שאני רציתי להגיד
ותיצחק כשאני מתעצבנת מזה
ולא תעיר אותי באמצע הלילה בגלל איזו שטות
ולא אשמע יותר ממנה..לעולם...
כי היא לא תחזור יותר
כמה שהיא הייתה רוצה להישאר
וכמה שהיא אהבה את החיים האלו
היא לא תחזור
היום בסביבות ה-4 בלילה נאלצתי להיפרד ממנה לעד
וזה לא ניקלט
כן
אולי קיבלתי את התשובות שרציתי
חלק
אבל אין להן כבר שום משמעות
זה רק גורם ליותר כאב
ומעלה את השאלה
"למה?"
שעליה כנראה אני לא אקבל תשובה
אף פעם
והכאב מעבר לכל דימיון...
ולהגיד לך שלום לעד אינני יכולה
היינו יותר מסתם חברות טובות
היינו כמו אחיות
ועכשיו את אינך
היתכן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
