מזמן כבר לא ישבתי ככה בבית
לבד
בשקט
רגועה באופן לא נורמלי מרוב שאני עייפה מהכל גם פיזית וגם נפשית
בלי מוזיקה
רק רעש הגשם מבחוץ
שמעלה בי כל מיני געגועים
ואני יושבת לי פה מול המחשב בחדר חמים ונעים
די עצוב לי
כשחושבים על זה..
בעצם אף אחד לא באמת יודע מה עובר עלי
גם האנשים שבאמת קרובים אלי
ואני מתעקשת לשמור הכל בתוכי
ולא לתת לאף אחד להבין מה אני באמת מרגישה
ולפעמים העבר שלנו רודף אותנו ואנחנו מפחדים לאבד עוד פעם את מה שכבר איבדנו פעם אחת בעבר
מפחדים לעשות טעות אחת ויחידה שתשנה את הכל
אני מתגעגעת למה שהיה פעם
מה שהיה ועבר
מה שהיה ולא יחזור עוד על עצמו
רק עכשיו אני מבינה שלא צריך למהר לשום מקום
הכל יבוא בזמנו
לא הבנתי זאת אז
רק רציתי להיות מספיק מבוגרת כדי להחליט את ההחלטות שלי
בלי להבין מה באמת היה חשוב לי
מה באמת הייתי רוצה לנצור לנצח
למרות שזה בלתי אפשרי
הייתי עסוקה בדברים אחרים
בדברים משניים
בלי להיתייחס יותר מידי לעיקר
הייתי טיפשה
אם רק הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה לא הייתי עושה את כל הטעויות שעשיתי
הייתי מנצלת את הזמן כמו שצריך
בלי להקשיב למה שהאחרים אמרו
אבל אי אפשר
אם רק הייתי אומרת אז את כל מה שרציתי, חשבתי והרגשתי
זה לא היה משנה הרבה
אבל זה היה משפר את הרגשתי כעת
לפחות זה
זה המינימום שיכולתי לבקש
אבל בו-זמנית זה כמעט הכל
הכל חוץ מ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
