אני מנסה אף פעם לא לרחם על עצמי כי אני יודעת שזה לא יעזור ,ורק יהיה יותר גרוע.
אבל לפעמים כל כך באה לי להוציא עצבים שמתאגרים בגופי מיום ליום ואני מרגישה כמו קומקום שעוד מאט המיים
ישפכו ממנו כי המעלות עוברות עוד שנייה מעל 100 .
מרגישה בזמן האחרון כאילו הכל הולך לא כמו שרציתי,לא יודעת .
כל דבר שאני עושה ,ורוצה שזה יהיה לטובה...בוקס בבטן ,סתירה בפנים.כאילו אני מזמנת מכשולים בחיים שלי.
כן אני יודעת זה אתגר,וכבן אדם שרוצה להתחזק נפשית וללמוד את עצמו אני צריכה לקחת את עצמי ביידים ולהתגבר ,למצא פתרונות.
אבל הבעיה היא שכשאין לך זמן לנוח בין מכשול למכשול אתה נופל ,אתה מתרסק אין לך מוטיבציה,אין לך כוחות,
אני לאט לאט הופכת לאפתית.
לא...אכפת...לי...מכלום.
בקיצור אדישה להכל,והכי קשה להבין לאנשים הקרובים אליך את הסיטואציה
כולם מתחילים להסתכל אלי כעל בן אדם סנוב,פרחה...המילה הכי אהובה על החצי השני שלי,
חושבת על עצמי יותר מידי,מרימה את האף גבווהה,וחושבת רק על עצמי ולא על אחרים...אגואיסטית.
הבעיה שפה יש רק שני פתרונות או כן או לא.
לוותר על הכל לחזור לחור הקטן שלי לבכות על החיים ''האומללים'' שיש לי,עד כמה אני מטומטמת,זונה,לתת כמה בוקסים כמו תמיד בקיר ,
לצרוח על העולם ואישתו שכולם רעים אלי ואני היחידה הטובה והמסכנה...ואי אני כותבת את זה ומגעיל לי לחשוב שאני מסוגלת לעשות את זה.
מצד שני לקחת את עצמי בידיים,להילחם להילחם להילחם...להגיד תודה על מה שיש לי ,לסבול בשקט את הלימודים,הריבים הקטנים והמעצבנים ביני לבין אהבה שלי,לסבול את כל הקשיים שהחיים נותנים לי,לקבל את הקשיים באהבה עד כמה פנסי ולא אמין זה נשמע.
לא יודעת כרגע אני במצב טיסה,המוח פה אבל גם לא פה,לא באה לי אבל אני ממשיכה לעמוד ולחכות לנק' מפנה.עצוב.
אבודה.
https://www.youtube.com/watch?v=jPRye-CcqO8
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Happy Person ?!