מאט עליו.
הוא מדהים,היופי שלו תווי הפנים והחזות הארית שלו,השפתיים העדינות והעיניים האפורות עם פיגמנט חלש של צבע תכלת.האף הקטן והחמוד שלו השער הבלונדיני העבה והזיפים שצומחים לו ודוקרים אותי כתזכורת לזה שהוא רוצה קירבה.הגבות העבות שלו המראות את המצבי הרוח ומרמזות לאחרים שהוא לא ילד.
הוא הבחור שאני אוהבת.
הוא עבר ילדות קשה ששינת אותו כבן אדם,הוא סגור בעצמו לא יכול להוציא את כל העצב שצבר בזכרונות אחוצה.
הוא שואף להיות לבד וזה מה שמעציב אותי.כשהוא מחייך אני מרגישה כאילו אנחנו שייכים אחד לשני, אלא הרגעים המאושרים כשאני איתו.
אני לא יודעת מה לחשוב כשהוא אומר לי שכל מה שהוא רואה מרגיש וחושב זה חלומות ואפילו חושב על הזוגיות שלי ושלו שזה חלום.
שהאהבה שלי ושלו זה חלום ולא אמיתי.הוא אומר שאני בן אדם שמח בחיים ,יודעת לדבר אם אנשים ,צריכה את החברות ותקשורת אם אנשים, הוא טוען שמעדיף את השקט שלו והלבד הוא אומר שהוא רואה אותי מתקדמת בחיים והוא הברקס שלי.
הוא אחד האנשים היותר קשיי אופי שראיתי.מסובך וקשה לפיענוח אבל אני לא מפחדת מהקושי הזה,הדבר היחידי שמפחיד אותי זה העצבים והקריזות שהוא טופס.
אני לא יודעת איך לעזור לו למרות שממש באה לי שהוא יהיה בן אדם מלא אופטימיות, שמחה ואושר פנימי.יש לו הרבה נגטיב הוא מאוד שלילי,לפעמים אני מרגישה כאילו האופטימיות והפוזיטיב שלי נשעבים ממני ונעלמים כשאני לידו.
הוא מפחד שימעס לי ואני אברך ממנו יעזוב אותו אבל מצד שני הוא אוהב והפכתי להיות חלק מהלב שלו.
אוף אני מתחילה להסתבך ,מנסה להחדיר בו אופטימיות ממה שנשאר לי.לפעמים משקרת לעצמי ככה אני מתמודדת בתקופה הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Happy Person ?!