| 3/2009
מכתב לנעם ואביבה שליט.
אני מכיר את גלעד כמו יתר העם,
כשבשבי נלכד בעודו בגבורה נלחם.
אני כואב את כאבכם וזועק בתפילה,
שישוב אל ביתכם, אל מצפה הילה.
נאנח וחסר אונים כשכלום לא זז.
כותב לכם בבושת פנים, הבלבול הוא עז.
הרגש צועק: "גם במחיר היקר ביותר!"
הראש שותק. רוצה לענות... אך מוותר.
נושך שפתיים, לא יודע לכאן או לכאן.
לבי חצוי לשניים, להיכנע זה מסוכן.
גם אם 200 רוצחים או אפילו פחות,
איך נשחרר חיות שהרסו משפחות?
שהרגו והמיתו תינוק ולא חסו על קשיש,
בבתי קפה, אולמות ובתוך אוטובוסים בכביש?
איך נשחרר מחבל שהודה כי ירצח שוב?
אם את החופש יקבל, אל תכנון פיגוע ישוב.
גופי רועד מתוך דילמה אכזרית,
השולחן הוא עד וגם הדמעות על הכרית.
נעם ואביבה היקרים,
תסלחו לשיקוליי הקרים.
גם אני כואב את כאבכם וזועק בתפילה,
שישוב אל ביתכם אל מצפה הילה.
הרגש צועק: "גם במחיר היקר ביותר!"
הראש שותק. רוצה לענות,
אך הפעם לא מוותר.
אולי חלקיכם תרימו על כך גבה,
אבל אני לא ארצה להיות שותף,
לחטוף הבא.
זה מכתב שכתבתי, המיועד להורי גלעד שליט, החטוף כבר 1,000 ימים בשבי החמאס. למרות שאין בכוונתי כעת או בכלל, לשלוח להם, הייתי חייב לפרוק את מה שאני חושב.
כמו כולם, גם אני רוצה אותו בבית, עם משפחתו, מחובק עם הוריו ואין לי שום שמץ של טענה כלפי המשפחה שמוכנה לשחרר רוצחים תמורתו.
אבל המחיר שחמאס המתועב מבקש, י-ק-ר מאוד.
זה נראה כאילו [החמאס] עושה מו"מ על כמה עוד יהודים וישראלים יירצחו ולא על כמה מחבלים ישוחררו.
כל אותם אסירים עם דם על ידיהם, הודו בגאווה, שכאשר וישוחררו, הם יחזרו אל דרך הטרור, לרצח של נשים, ילדים וטף.
בלי הבחנה של ימין או שמאל, דתי או חילוני, רוצה שלום או פנאט ציוני - את כולם הם רוצים להשמיד.
את כולנו.
מו"מ על שחרור אסירים רק מעודד אותם לחטוף עוד חיילים בהמשך עד שישוחררו כל "אחיהם" הטרוריסטים מהכלא.
הוכחה לכך היא, שככל שאנחנו מציעים להם יותר, התיאבון שלהם גדל. הם לא רוצים 275, הם רוצים מעל 400
אל תחשבו שהם עושים את זה כי הם כמונו, אוהבים את האזרחים שלהם ורוצים אותם בביתם, לא לא. הם
צריכים עוד מתכנני פיגועים ועוד שהידים ועוד משגרי קסאמים וגראדים. הם
רוצים לשחרר אותם רק כדי לחזק את מעמדם ברצועה. להגיד:
"הנה, ניצחנו את
הישראלים. הם בידיים שלנו וכל מה שנבקש - לו יהי".
אנחנו נהיה כאסירים שתלויים על "טוב ליבם" של החמאס, אסירים במדינתנו שלנו!
כעסתי כשעצרו את מבצע "עופרת יצוקה" לפני שהחזירו את גלעד והרי זאת היתה הזדמנות פז לכך.
אני כן רוצה את גלעד בבית!
אבל לא במחיר שחרור של רוצחים.
אולי חלקיכם תרימו על כך גבה,
אבל אני לא ארצה להיות שותף,
לחטוף הבא.
עריכה
כל אלה שאומרים את ההיפך ושיש לשלם כל מחיר תמורת חזרתו של גלעד,
שיקרא את התגובות שכתבתי למטה, הן ארוכות מדי ולא אוכל להעתיק לפוסט, אבל תנו 2 דקות רפרוף על למה אני מחזיק בדעה הזאת.
צר לי, שאלה שבעד שחרור הרוצחים, ד"א, אין לי שום טענה לאף אחד מכם, כי כל אחד פה רוצה את גלעד בבית,
אבל רובכם חושבים שזו הדרך היחידה להחזרתו.
אתם טועים, זה מה שהחמאס רוצה שנחשוב, זו המלחמה הפסיכולוגית שעכשיו התחילו לעשות גם ערביי ישראל [וחמאס שמח ואמר שאותם אזרחים מחזקים אותם, אז מה נגיד על עצמנו? גם אנחנו מחזקים אותם אם ככה, לא?]
זו לא הדרך היחידה, אתם שוכחים שחמאס רוצה את העיסקה יותר מכל דבר אחר ואת זה אנחנו יכולים לנצל לטובתינו.
אפשר ללחוץ עליהם דרך חסימת המעברים, הפסקת אספקת הדלק/חשמל ועוד.
יכולנו גם ללחוץ עליהם בזמן מבצע "עופרת יצוקה" אבל פספסנו את ההזדמנות לכך אז אין צורך להסתכל על העבר, אלא קדימה.
תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
למה חייל הולך לסכן את עצמו בשטחים? לא כדי להגן על המדינה שלו, על האזרחים, על המשפחה והחברים שלו?
אם נשחרר רוצחים מדרגה ראשונה לחופשי, זה לא סותר את המטרה שלמה הוא גוייס? כדי שישחררו אחרכך עוד רוצחים שיצטרכו להתעמת מולם ואף חלילה, להיהרג? שישחררו אחרכך עוד רוצחים שיפגעו במדינה שעליה הוא הגן ונלחם, על המשפחה והחברים, בתוך ערים, בתוך אולמות, בתי קפה ומקומות בילוי?
למה עוד חיילים מחכים עכשיו בבקו"ם? כדי להתגייס במחשבה שיתווספו עוד מחבלים שישימו להם מטען צד כדי לפוצץ את ג'יפ הסיור שלהם? במחשבה שהנה, בכל פעם שייחטף חייל, הם יכינו עצמם מראש שהחמאס יתחזק ויהיו לו יותר אמצעים ויכולות להרוג אותם?
המו"מ המגוחך שנוהל עד כה עם החמאס, הוא אבסורדי וטפשי לחלוטין.
בזמן שהם עושים את " המו"מ " הזה, ראשי החמאס מתכננים עוד חטיפות.
יודעים מה?
גם אני בעד הסיסמה "בכל מחיר" וה"בכל מחיר" הזה כולל התעמתות עם העולם והאו"ם בכך שישראל תלחץ על החמאס בדרכים "לא הומניטריות" כגון לחץ על האזרחים הפלסטינים ועל שגרת יומם.
אני מעדיף את ה"בכל מחיר" של התעמתות עם העולם והאו"ם, מאשר שחרור רוצחים שכבר מתכננים את הפיגוע הבא.
אני לא אשים הימור על חיי אזרחים וחיילים במדינה שלי, כשאני משחרר רוצחים, ואני בטוח ב100% שלא תרצו להמר על חייהם של המשפחה שלכם שהולכים חלילה להשתחרר בזכות העיסקה, רוצחים מדרגה ראשונה! שלא היה להם אכפת לרצוח תינוקות בערב פסח, להרוג תלמידים באוטובוס חזרה לבתיהם מבית הספר ואזרחים תמימים שהלכו לבלות וחזרו בארונות ולא לביתם אלא לבית קברות!
וכמו שאחת התגובות אמרה:
על מעשה לא הומניטרי יש לנהוג באי הומניטריות!
מי אמר שהומניטרי לחטוף חייל ולא לתת לצלב האדום לבקר אותו ולראות את מצבו כבר יותר מ1000 ימים!!!?
כולם רוצים את גלעד חזרה, גם אני,
אבל יש מחיר שאם נבצע אותו, נשלם אחר כך ביוקר.
בחיים של האנשים הכי יקרים לנו.
לכו תשאלו משפחות שכולות, הם יגידו לכם מה ההרגשה.
-אשמח אם תמליצו על הקטע לעורכי ישראבלוג-
או שימו לינקוק בפוסט הכי עדכני שלכם, אפילו הקטן ביותר, רק כדי שהמסר הזה יעבור הלאה ויהיו כמה שפחות אנשים שיאמינו לממשלה שזו הדרך היחידה לשחרורו על ידי סיכון חיים חדשים. בבקשה זה חשוב.
שמור
   
בטל שמור
   
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
