מוות.
איזו מילה.
הוא כל כך קרוב. מעבר לפינה ממש. רק צריך להיות שם במקום הלא נכון בזמן הלא נכון והופ, סידרתי לעצמי דייט עם המוות. יותר מידי מקרי מוות מחרידים קורים לאחרונה וגורמים לי להתפתל מתחת לעורי מהצמרמורת, לפחד לצאת מבעד לדלת הבית..
התינוקת הזו שמתה בפיגוע בירושלים לפני כשבועיים, האנשים שנפגעו מהפיגוע השני שהיה. כל סרטון וכל תמונה בתקשורת נחרטים לי ואני לא מפסיקה להעביר סרטים בראש.
יום שישי אמרתי לבעלי לקחת את לולה ולאסוף אותי מהלימודים כי אני רוצה שנעשה סיבוב בקניון. בדרך כלל אני נוסעת לבד באוטובוס, בדרך כלל מגיעה הביתה ודווקא יום שישי האחרון החלטתי שאני רוצה לצאת.
ראינו הולכת רגל שאוטו נכנס בה. ראיתי אותה נחבטת ונופלת, נוחתת על הריצפה במלוא העוצמה. ואז לא זזה. אני פשוט התחלתי לצרוח. התחלתי להגיד לבעלי תוך כדי יללות ״מה קורה לה? היא לא זזה, מה קורה לה״ בסופו של דבר התחילה שם תזוזה ובעלי עצר בצד וכמובן שעוד אנשים עזרו לה ובעלי עמד שם וסידר את התנועה שתסע מסביב לנפגעת ששכבה שם על הריצפה.. לרגע הרגשתי הקלה שהוא חנה רחוק מספיק כדי שלא אראה אותה אבל כשהמשיך קצת קדימה כדי לחנות הסתכלתי עליה וראיתי את כל הפנים שלה מכוסות בדם. ״לפחות היתה בהכרה״ אני חושבת לעצמי.. אבל מה אם ספגה מכה חמורה שעל פני השטח באותו רגע זה לא היה ניראה חמור? ומה איתה היום? רציתי לנסוע לבית חולים הכי קרוב לצומת הזו רק כדי לחפש אותה.. כדי להסיר את הספק..
כל כך קל למות היום.. נידמה שיותר קשה לשמור על החיים מאשר
לאבד אותם.
יש לי מצפון.. הייתי גם כן עם העגלה ולולה בפנים במעבר חציה ממש לפני פחות מחודש. חיכיתי לרמזור ובינתיים קבלתי הודעה בפלפון. מישהו עם עגלת משא כזו היה לפני והחל לחצות.. באופן אוטומטי התחלתי לחצות גם כשאני ממשיכה להסתכל על האיפון ולא מסתכלת לכביש..
אני שואלת את עצמי מה עבר עלי באותו רגע. אני כל כך זהירה, אני כל כך פחדנית.. איך קרה לי דווקא שחציתי באדום (כביש עמוס וראשי!) מבלי להסתכל ומבלי לשים לב? פתאום שמעתי אנשים צועקים וכשהרמתי את הראש הבנתי שעשיתי פאשלה רצינית. זה יכל לעלות לי ביוקר. עולות לי הדמעות כשאני רק ניזכרת. באותו הזמן רציתי ללכת איתה לגינה.. הייתי כל כך בשוק וכל כך כעסתי על עצמי שלקחתי אותה הביתה ואמרתי לעצמי ״את לא כשירה להיות אמא היום. תנעלי את עצמך בבית למען בריאותה של הבת שלך״
אף אחד לא יודע שזה קרה לי.. זה מלווה אותי כבר יותר משבועיים ולא סיפרתי לאף אחד.. לא סיפרתי לאף אחד כמה טיפשה יצאתי שסמכתי על אידיוט אחד שהחליט שהוא חוצה באדום ואני התחלתי לחצות מבלי להסתכל מימיני ומשמאלי. משהו שמר עליה באותו יום. אני רק מקווה שהוא ישאר המשהו הזה. לתמיד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
