עברה כמעט שנה מאז שכתבתי וזה היה בתהליך החשוב בחיי-הגיור שעברתי בהצלחה.
היה חשוב לי מאוד לכתוב באותה תקופה, הרי זוהי התקופה היפה בחיים שלי בכלל ובצבא בפרט.
מאז הספקתי להשתחרר.. וכבר 3 שבועות אחרי נכנסתי למרתון החיים.
שבוע הבא אני ניגשת לשפר את הבגרות שלי במתמטיקה ל4 יחידות.. אני לא כל כך סגורה באיזו הרגשה אני אצא מהמבחן הזה.. פשוט הזנחתי את הלימודים לבגרות הקרבה בגלל הפסיכומטרי שהתחלתי לפני חודש.
בפסיכומטרי הולך לי הרבה יותר טוב מאשר הבגרות הזו. אני רק רוצה כבר לעבור את התאריך הזה (28.1.10) ולהיות כולי בתוך הפסיכומטרי.
בשנה הקרובה אני מתכננת יחד עם בן זוגי (אותו אחד גם מלפני שנה, לא השתנה
), לעבור לדירה משותפת במרכז. לכן אני ממש מקווה לעבור את מבחן הפסיכומטרי בהצלחה כדי שאוכל כבר בספטמבר הקרוב להכנס ללימודים ואוכל סוף סוף להסגר איפה אלמד.
אהובי... הוא האושר שלי, ועברנו בקיץ ירידה כל כך חדה, שעכשיו הקשר הדוק מתמיד.. אני סגורה. הוא הגבר של חיי ואהובי לנצח.
בינתיים אני כל כך נהנת מהחיים.. ומהאזרחות. מאז שהשתחררתי אני פשוט מרגישה הקלה עצומה.. הייתי החיילת הכי שבוזה בצה"ל כך אני חושבת לפחות.
לחיי האזרחות.

עריכה:
דפדפתי קצת בבלוג שלא ראיתי כבר כמה חודשים טובים. רציתי להגיד לך תודה, רון על ההתמדה. בזכותך אני ממשיכה לכתוב כאן כניראה אחרת הייתי נוטשת.