בסוף השבוע הזה חגגנו את יום הנישואים השני.

אנחנו כבר שנתיים נישואים מתוך 4 השנים שאנו יוצאים יחד. פתאום קלטתי שאין כאן בכלל תיעוד ליום החתונה שלי, או לאיך  הצעת לי נישואים.

בעלי האהוב, איך מתחילים בכלל לכתוב עליך? אתה מכיל כל כך הרבה, אתה כל כך הרבה בשבילי שניראה לי שפוסט אחד לא יצליח לתאר את מה שאני רואה בך.

אז החלטת בפברואר 2010 לקנות את הטבעת ולהציע. אמרת שאנחנו נוסעים לאילת לסוף שבוע ארוך.

נכנסנו לאוטו והתחלנו להתגלגל לכיוון תחנת דלק (כי אתה כל כך זהיר שתמיד לפני נסיעה ארוכה אתה בודק את הגלגלים, שמן וכל הנלווה).

בדרך לתחנת הדלק אני כהרגלי שאלתי אותך אם אתה רוצה את משקפי השמש שלך. אמרת "כן" בלי היסוס. פתחתי את תא הכפפות מולי, ונתגלתה שם גלויה עם ציור של יהלום גדול  וכתוב Jackson Jewelry מתחתיו.

כמובן שהשאלה שהתבקשה שאשאל היא "מה זה?!" אתה, שהיית מופתע נזכרת באמת ששמת שם את תעודת האחריות של הטבעת, שלחת יד לתא הכפפות, סגרת אותו ואמרת לי "אל תשאלי שאלות קשות". נשארתי המומה לרגע ואיפשהו בראש שלי הבנתי שאני צריכה לעזוב את הנושא כרגע.. אבל אני אישה! איך בדיוק אני אמורה לעזוב את הנושא?! 

הגענו לתחנת הדלק (נסיעה של חמש דקות שהרגישה לא פחות מ 20 דקות), ואתה ירדת לבדוק את הגלגלים של האוטו.. היית ממש מתחת לאוטו מה שנתן לי את ההזדמנות לטפל בבעיית הסקרנות שיש לי (לא סתם אומרים שהסקרנות הרגה את החתול).

הצצתי בתוך הגלויה וראיתי כיתוב בכתב יד "..טבעת בשווי *** ש"ח..." הנחתי מיד את הגלויה בחזרה במקומה וסגרתי את תא הכפפות שוב. התקשרתי לברכה, חברה מאוד קרובה, אתה בינתיים עדין בודק את הגלגלים של האוטו :

"יש פה גלויה וכתוב עליה "טבעת בשווי *** ש"ח "

"מה?"

"כן רציתי לתת לו את משקפי השמש שלו והיא פשוט הופיעה מולי. הוא כרגע מתחת לאוטו אז.. הצצתי"

"יופי מטומטמת, הרסת את הצעת הנישואים שלך, עכשיו שימי את זה במקום והמתיני שישלוף אותה.. ואל תשכחי להתקשר אלי לעדכן!"

בינתיים אתה סיימת את הבדיקות שלך ועלית שוב לאוטו. לא דיברתי על זה יותר.. והאמת? עדין בכלל לא האמנתי שזה מה שהולך לקרות.

נסענו לאילת דרך מעלה העקרבים, אתה אוהב להכנס לשם תמיד לפני שמגיעים לאילת.

מדבר, שקט, עשינו הפסקת סנדויץ' עם חביתה שהכנתי לנו לפני שיצאנו באותו הבוקר.

היתה רוח חזקה מאוד, החלטתי שאני לא עושה לך חיים קלים. ראיתי אותך מחטט בבגאז' באחד התיקים, באתי ונעמדתי לידך, ראיתי אותך מסתבך וזה הצחיק אותי נורא.. בסוף הרפיתי. רצית לנגן לי בגיטרה, גם פה החלטתי להקשות עליך ונכנסתי לאוטו. עכשיו כנס לאוטו עם הגיטרה ונסה לנגן :-)

הצלחת להתמקם עם הגיטרה מול ההגה. אני עדין עם הסנדויץ'-חביתה שלי.

"כתבתי לך שיר. הלחנתי במיוחד בשבילך"

שרת לי אותו, ואני, קיטשית שכמותי, התרגשתי נורא והקשבתי חזק חזק למילים... לא רציתי לאבד מילה אחת מהשיר שלך. רציתי לשמוע את כולו.

"תמיד אמרתי לעצמי שכשיבוא היום שאני אכתוב למישהי שיר, היא תהיה זו שארצה לבלות איתה את שארית חיי"

"אבל בשיר הזה, אתה לא בדיוק יודע לאן מועדות פניך, הרבה סימני שאלה יש בו"

"לא, אין בו סימני שאלה כי אני רוצה להתחתן איתך"  ושלפת את הטבעת אי שם מעומק כיסך.

לא, גם בשלב הזה עדין לא האמנתי שאתה מציע לי נישואים.. אני תמיד אמרתי לך שמהרגע שהכרתי אותך ידעתי שאתה הגבר שלי, ידעתי תמיד שאיתך אתחתן.. עובדה שגם בפרידה הכל כך כואבת שעברנו ב 2009 לא הרפיתי ממך ולא נתתי לעצמי לוותר עליך.

אז בגלל שזה היה ניראה לי טוב מידי בשביל שזה יקרה, לא האמנתי ואמרתי לעצמי "איזה מהמם, הוא קנה לי טבעת! איזה יופי"

לאט לאט זה התחיל לחלחל לי בתודעה שאני כרגע קיבלתי הצעת נישואים מהגבר שרציתי מהרגע שהכרנו.

מעלה העקרבים

אז המשכנו את הדרך ממעלה העקרבים למטה, לאילת.. בינתיים אני מתחילה להגיד "אני מאורסת" "אני אישה מאורסת" "אני אשת איש" "אתה תהיה בעלי! "איך אתרגל למילה 'בעלי'?"

הטבעת היתה קטנה ועלתה לי רק על הזרת. אבל לא היה אכפת לי.. עד שחזרנו הביתה, הסתובבתי איתה על הזרת כמו כל אישה מאורסת גאה!

כשהגענו למלון, התחלתי לשאול אותך מתי נתחתן, מתי זה יקרה, איך עושים? מה עושים?? מיד התחלתי להלחץ.. ואתה בתגובה מאוד מאופקת ורגועה אמרת לי "נעשה את זה בקיץ"

"בקיץ? זה עוד חצי שנה! עוד חצי שנה מהיום אהיה נשואה?! ואוו".

הטבעת על נוף מעלה העקרבים

הגיע אוגוסט. 16.08.2010. היום המאושר בחיי החל. התעוררתי בבוקר, בדקתי את הפנים, כמובן יצא לי חצ'קון בלחי ימין ובדיוק הלחי החשופה כי התסרוקת היתה לצד. ראיתי ששלחת לי SMS ב 5 בבוקר (הלכת לבית הכנסת באותו הבוקר וזה ריגש אותי נורא),  כתבת לי "היום זה היום המיוחל. תהני מכל רגע"

אהוב שלי, ידעת תמיד לכתוב לי SMS נוקבים וקצרים אבל קולעים בול.

ב 12:00 הגעתי עם ברכה למספרה שם גם עשיתי איפור, חיכיתי שתגיעה השימלה שלי. האמת? הייתי רגועה מאוד, הייתי שלווה. נוכחתי לגלות שכל הסיפורים על הכלות הלחוצות לא חלים עלי.

היתה עוד כלה איתי בסלון. ראיתי אותה ניפגשת עם בעלה לעתיד ממש מאחורי כשאני יושבת מול מראה ורואה את המתחולל.. התרגשתי בשבילה והייתי בדיוק אחרי האיפור אבל לא הצלחתי לעצור את הדמעות כי המוזיקה ברקע והמפגש שלהם ריגש אותי ממש!

הכלה ניגשה אלי ואמרה לי "איזו מהממת את, אל תיבכי חבל על האיפור" חייכתי אליה. נחמד מצידה שניגשה אלי.

מצחיק שבכיתי ביום החתונה שלי אבל לא בגלל שהתרגשתי מעצמי, אלא מכלה אחרת!

הגעת אלי אהובי, צעדת אל תוך המספרה, ואני הצצתי עליך מלמעלה והייתי בשוק מהיופי שלך, מהחליפה שלך, מהעיניים שלך.. לא התראינו כמה ימים לפני החתונה ולכן הרגשתי איך אתה ממלא אותי בעודך צועד אל תוך המספרה. יצאתי גם אני לכיוונך. הסתכלתי לראות איזו הבעת פנים יש לך כשאתה רואה אותי. התרגשתי לראות אותך מתמלא באושר, ראיתי את העיניים שלך מאוד מרוצות. הרגע הזה אנצור איתי.

יפה שלי, הרגע הכי מרגש היה כשצעדת לכיוון שלי כשבאתי לקראתך לחופה, הורדת לי את ההינומה, ברקע השיר "לתת" של בועז שרעבי. אף פעם לא נישארתי אדישה לקול של בועז שרעבי, וביום חתונתי כשאתה עומד מולי, זה היה הרגע היפה ביותר בחיי, הרגע המאושר בחיי, כשצעדת לעברי, הורדת לי את ההינומה ועמדת מולי. רק אז הבנתי שזה קורה. הבנתי שאני מתחתנת ברגעים אלה לגבר חיי, לאהוב ליבי.

כל הערב הייתי שיכורה, ולא מהאלכוהול. כן יופתעו האנשים כשאגיד שלא שתיתי באותו ערב, הייתי כל כך מאושרת, לא רציתי לשכוח ולו פרט הכי קטן! רציתי להיות צלולה עד סוף הערב. לא הייתי צריכה כלום. רק אותך אהובי.

אותו השיר שאיתו הצעת לי נישואים, גם הקלטת אותו באולפן הקלטות וזה השיר איתו סיימנו את הערב. הערב הבלתי נישכח שלי. שלנו.

אני ובעלי

יפה שלי, אם יש משהו נכון שעשיתי בחיי, זה היה להתחתן איתך. אני מאחלת לנשים אי שם בחוץ גבר כמו שיש לי. אני מאחלת לנשים בחוץ להיות מאושרות מהגבר שלהן כמו שאני מאושרת מהגבר שלי.

אני מאושרת איתך, אני אוהבת אותך.