טוב נתחיל מההתחלה ,

לפני שבוע - יום שני .

הגעתי לבית הספר באיחור (לא יודעת קמתי בבוקר ב"הרגשת איכסי" כזאת > <)

ואז נוי הזכירה לי שביום רביעי יש מבחן ב...היסטוריה !

אוי לא אבל ממש נלחצתי כשקלטתי את כמויות החומר וב-12 כבר לא הייית מסוגלת והשתחררתי

חרשתי בסיכומים והכל. . .גם בשלישי לא הלכתי לבית ספר (בטענה שאני לא מרגישה טוב). . .

וכמובן שאצלי כאחד משלבי חרדת הבחינות יש את שלב ה"לעשות הכל גם אם לנקות אבק בחורים הכי לא חדירים כניסיון התחמקות והשלמה עם המבחן המתקרב"

> <

ביום רביעי התעוררתי ב-4 לפנות בוקר להמשיך לחרוש

פשוט הייתי במצב שלא שמעתי מכ"ר (!)

וכל מילה שקראתי נראתה לי כמו סינית

נלחצתי לגמרי ובסוף התקשרתי לאבא שלי ב-8 וביקשתי להשאר וללכת רק למבחן

חצי שעה אולי ישבתי ובכיתי ונלחצתי לגמרי

התחלתי לחשוב על הבגרויות ועל זה שאין לי יותר כוח להשקיע ולהתאמץ להוציא את הציונים שלי ולסיים את השנה

אפילו עברו לי מחשבות התאבדות כהתחמקות - __ -

בסופו של דבר מההיסטריה שהייתי שרויה בה איחרתי למבחן בשעה (!)

והתחלתי ללכת לבית כשאורלי לא הכניס אותי ואז ליד מרפאת השיניים נזכרתי שיש לי עוד כשעה תור , התקשרתי לאבא שלי שהיה באיזור והוא אסף אותי

ופשוט נשברתי בכיתי בכי היסטרי שלא בכיתי ככה אף פעם בחיים שלי

וגם לא ציפיתי שמשבר חרדת הבחינות שלי בגלל מבחן בהיסטוריה יגרום לי אי פעם לבכות ככה - __ -

הייתי בדיכאון בהמשך היום וגם לא הלכתי להצגה של אנטיגונה שמאוד רציתי לצאת אליה (לקחו את השכבה אחה"צ)

ואני עדיין מאוד מתחרטת שלא יצאתי אליה

אבל פשוט לא הייתי מסוגלת בחמישי פשוט נשארתי במיטה עד הצהריים והלכתי לנשמ"ע

אבל בכל הזדמנות שהייתה לי בכיתי ואני אפילו לא יודעת למה..

אבל בחמישי כשהייתי לבד בבית ובכיתי ככה עם עצמי וחשבתי על המצב

בין מחשבות התאבדות כהתחמקות מהמצב שעברו לי חשבתי שאני יודעת מה המצב

שעכשיו חרא ואח"כ יהיה יותר טוב כמו שאני תמדי אומרת והכל. .

והתחלתי (כמה שאני יכולה כשאני על סף התמוטטות עצבים) לעשות לעצמי חשיבה חיובית והכל. .

שכנעתי את עצמי שלמבחנים הבאים אני אחרוש כמו שצריך ושאני כן מסוגלת והכל

ושאני פשוט צריכה אחרי מה שקרה לי ללמוד אחת ולתמיד לארגן את הזמן שלי נכון ..

ואני באמת הולכת עכשיו .. אחרי הטראומה הזאת > < .. לפתוח דף חדש ולדעת פשוט שאני חייבת לעבור את זה בשביל התקופות הטובות והדברים הטובים שיש לי בחיים

וליישם את מה שאני אומרת תמיד למי שעובר משבר "עכשיו גרוע אבל יהיה יותר טוב והכי חשוב כרגע זה לשמור על היקרים לי שיעזרו לי לעבור את התקופה הזאת"

אז ביום שישי חזרתי ללימודים אחרי שבועים בערך שלא הלכתי (היתה הגדנ"ע ואז פורים , ועכשיו המשבר ההיסטרי הזה > <)

כשדף חדש פתוח ובתקווה שאני אצליח לטפל בחרדת הבחינות המזדרגגת הזו - ___-

בנוסף היום בשעת החלון אני רעות וג'ני התחלנו לדבר עם היועצת על אבחונים

ואז אמרתי בצחוק הרי אני בטוחה שאין משהו כזה "אין אבחון לשמוע מוזיקה במבחנים?"

והיא פתחה בחקירה של "למה?" ו"זה באמת עוזר לך?" וכאלה

ובשורה התחתונה היא אמרה לי שאם זה באמת כמו שאני אומרת (היי המוזזיקה באמת ממש עוזרת לי.. היא עוזרת לי להתנתק מהעולם ואז אני שקועה בלמידה חוץ מהקטעים שהשיר סוחף אותי.. כמעט תמיד אבל אני מתאפסת על עצמי.. ואז אני מצליחה לשנן דברים.. ובאמת כשאני חוזרת על החומר מאוחר יותר אני מתחילה להלחץ והכל ואז השיר מרגיע אותי ואני מתחילה "היי אני זוכרת אני יכולה..." והכל) אז היא תנסה לברר לי לגבי זה D =

זה אולי יהיה הדבר הכי טוב שיעזור לי לעבור את שלושת השנים הקרובות Oם

בשורה התחתונה של הפוסט הכי שביר שכתבתי אי פעם בבלוג הזה והמאוד ~לא~ חופר ,

הגעתי למסקנה שכל מה שאני צריכה זה אבחון לשמוע מוזיקה במבחנים ולהשתלט בחרדת הבחינות המזדרגגת הזו שלי - __ -

ליאור ^ ^