לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶגַּע

ממישהו שאומר לך שאת מודל החיקוי שלו

ושהקול שלך הוא דבר שלא שוכחים

כמה תשוקה יש בי למעמד הנדיר הזה, של הבמה

לעמוד שם ולספר...ולאהוב

געגוע ענק

אתה בטוח שכל הידע

מחולק אצלך לשני הכיסים

הלחי כבר לא מנומשת,

החיוך קצת דהה

ואין קסם;

אישה וילדה יד ביד מטיילות

הקטנטונת כתומה גם בחורף

לוחשות לךַ "לֳך"

וזה בסדר,

זה ממש בסדר,

כי בטח גם ככה תמשיך לחייך

הקטנטונת אמרה שנראה לה שזה לא אמיתי

ואמרתי לה שגם זה בסדר

נחכה ליום רביעי

בקרוב

אתיישב על הספה ונשפוך הכל

הקטנה תלחש לי באוזן

הלבקן יחבק מהצד השני

ירוק העיניים יחזור מדי פעם

והגוף שלי יבריא.

Ξ

זה לא שיר, זה גם לא סיפור. זו תמצית האירועים, וככה היא יצאה.

זה מתחיל