בית.
עברו עשרה ימים, ואני כאן, אחרי שחוויתי את הטיול הכי ארוך שלי בחו"ל, ובכלל - הטיול הכי ממצה שיצא לי להשתתף בו.
למען האמת, זה היה טיול של הרהורים. על הגיוס המתקרב, על האנשים המדהימים שהכרתי השנה, ועל אלו שהתרחקו כנראה לתמיד. על הקשרים שחידשתי, ואני מודה על כך כל יום. על כמה שזה טוב שמצאתי עבודה, ושיש לי במה להתעסק במקום לחשוב עד כמה אני פגועה ורע לי. על כל מה שהשתנה השנה. על זה שאני חייבת לגשת לטסט שלישי ולא לדחות את זה יותר. על החום והלחות שיחכו לי בארץ, ועל כמה שהם יהיו שונים מהגשם האירופאי הבלתי פוסק. על המכתב שקיבלתי, ועל כמה תוכנו ישפיע עליי, אם בכלל. על כל הטקסטים שמחכים שאלחין אותם.
ב17 באוקטובר אני עולה על מדים. ואני פשוט בטוחה שלא יהיה לי זמן לעבוד על המופע שלי. ובכנות, זה פשוט מעציב אותי. כי אני כלכך בשיאי עכשיו, מבחינת יצירה. יש לי כלכך הרבה חשק ומוטיבציה, ותשוקה ענקית לחזור ולעמוד על במה. אבל אני מניחה שככה זה צה"ל, קטיעת חלומות.
אין לי עוד מה לומר. אני פשוט אצרף תמונות מובחרות, כולל בוק פריזאי שנבע משעמום. מקווה שתאהבו :)
(פוסט בלאגן)
זהו בינתיים :)
3>
דניאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
