לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶגַּע

"תנגן לי שופן", היא אומרת

בהיסח מחבקת רגליה

חיוך מתפשט בתפארת,

עדין ומלטף את הקלידים שלי

עטופה בסדין ורדרד, קצת שקוף

היא עוצמת עיניים

ובולטים בייחוד הם ריסיה,

שנוסעים עד אינסוף בשבילי

ואני קצת מתבלבל,

קליד שחור נדחף בין שניים

זה בכלל לא במקום

לסליחתה אני שואל

היא מצחקקת וסולחת,

כי הטעות דווקא הצחיקה,

והשיער שלי מבריק

ויש בו קסם מיוחד

האצבעות שלי שורפות,

התגנבות, לוחשים תווים

השינוי שהסתמן לו באפי

זוהה כריח של דפים

בחיפושיי אחר מקור ניחוח

ריחו הטוב של עץ חדש

הכה בי כי עולה הוא משערה

ומגופה המנומש

באותם צהריים ניגנתי שופן,

אבל כבר לא היה אכפת

היא עזבה את רגליה,

התיישבה מעלי,

נשקה לשפתיי וכמעט...

שיר שכתבתי סתם כך בשעת צהריים מאוחרת.

מקווה שתאהבו :)

מחר טסה לעשרה ימים. אתגעגע...

דניאל.