כשמלאכים בוכים, אצלינו יורד גשם
|
| 9/2007
=]
כולנו רוצים להרגיש מיוחדים, שאין עוד כמונו, שאנחנו אחד ממיליון, שאם נעלם, נמות ופשוט לא נהיה יותר זה ישנה משו בעולם. בכל פעם יבוא מישהו ויודיע לנו על הטעות שנעשתה, אנחנו שום דבר, אנחנו אחד ממיליון, נכון ויש עוד 999,999 כמונו, אנחנו כמו נמלים, יש אינסוף נמלים ואם אחת תמות, כלום לא יקרה, אפילו אם זו הייתה נמלה חזקה, שדאגה לקן (?) של הנמלים, אפילו אם היא שינתה הרבה. אז אולי זה באמת נכון, אנחנו חיים כדיי לחיות וזהו, לפי המאמינים אנחנו חיים בשביל עולם הבא, אבל מה נעשה שם? נחיה. אפילו אם אנחנו עושים הרבה, אנחנו מתנדבים ופועלים בשביל שווין, ומקדמים את הטכנולוגיה והרפואה, מזה משנה? אנחנו הריי עושים את זה למען אנשים שהם בדיוק כמונו, חיים בשביל לחיות.
אם ניסתכל על החיים מנקודת המבט הזאתי, כלום לא היה קורה, לא הייתה הרפואה המתקדמת שבזכותה ניצלו הרבה חולים, לא הייתה הטכנולוגיה המתקדמת שבזכותה אנו לא צריכים להיתאמץ בכלל...
אבל אנחנו חיים, וזה העיקר כרגע, אנחנו מרגישים, נכון לא תמיד טוב, אבל גם זה טוב, אנחנו ייחודים, אנחנו מעל הנמלה בזכות הרגש, השכל, אינינו פועלים רק למעננו, אלא הרבה פעמים בשביל אחרים, אנחנו רוצים שלום, רוצים אהבה בין כולם ובינתיים? אולי אנחנו לא פועלים למען שלום, למען אהבה, אבל אפילו ע"י חיוך קטן לאדם כלשו ברחוב, ע"י כך שאנחנו תורמים שקל ברחוב, אנחנו מקדמים את העולם למקום טוב יותר. וכל אחד הוא אחד ממיליון, אין שניי בני אדם זהים בדיוק כמו שאין שתיי טביעות אצבע זהות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
