...HER dark materials
עליזה (כפי שרואים בסמל) ומקפצת כעיזי הבר...
אך לא תמיד...
הנה לכם הרהורי, ורגשותי העמוקים והזכים כמי תהום...
כנסו!!!! |
| 2/2009
אל תכבי את האור.
"לילה טוב חמודה."
"לילה טוב, אמא."
נשיקה גדולה על הלחי.
אמא'לה יוצאת מהחדר.
היא לוחצת על המתג, מכבה את האור.
סוגרת את הדלת.
"אמא, אמא'לה, בבקשה אל תכבי את האור! אני... אני מפחדת פה לבד.
פה בחושך." אני לוחשת לאף אחד, בעיניים מתרחבות מפחד.
האפלה עוטפת אותי בזרועותיה השחורות, לוחצת על שמורות עיני.
השקט מכביד עלי, משאיר אותי דרוכה, נפחדת.
האימה משתלטת על איברי, משתקת אותי
"אימאאאאאאא'לההההההה!!!!!!" אני קוראת, ספק צועקת ספק לוחשת.
"כן, חמודה?"
הדלת נפתחת, האור נדלק.
חיוך יגע נח על שפתיה של אמא.
"אני מפחדת מהחושך, הוא אוכל אותי!!"
נו, חומד." מצחקקת אמא בשקט, "את כבר בת חמש! את צריכה ללמוד להפסיק לפחד מהחושך."
"אבל," אני אומרת, ושפתי רוטטת, "אבל אני כל כך לבד, ואין לי אפילו שום אור..."
"את תתרגלי, מתוקה שלי. ככה זה בחיים, יש לבד ויש חושך- אבל את כבר מספיק מבוגרת להתמודד עם זה, ללמוד להפסיק לפחד מזה."
אני מחייכת לאמא ואומרת "אני כבר ילדה גדולה, אני לא מפחדת. אמא, את יכולה ללכת עכשיו."
לילה טוב חמודה."
לילה טוב, אמא."
נשיקה גדולה על הלחי.
אמא'לה יוצאת מהחדר.
היא לוחצת על המתג, ומכבה את האור.
סוגרת את הדלת.
האפלה עוטפת אותיבזרועותיה השחורות, לוחצת על שמורות עיני.
האימה משתלטת על איברי, משתקת אותי.
חושך. לבד.
ואני מפחדת.
וואו.
כבר המוווון זמן לא ישבתי וכתבתי ככה.
אני שמחה שסופסוף יצא :)
הנה סוף אלטרנטיבי:
האימה משתלטת על אברי, משתקת אותי.
חושך. לבד.
אני כבר לא בת חמש, ואמא כבר לא פה כדי לדשדש במהירות לחדרי בעקבות הצעקה.
ואני מפחדת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
pinkypunky