אין דבר כזה מושלם..

חוק מרפי מספר 58156:

דווקא כשאתה מאבד משו אתה מבין עד כמה הוא היה לך חשוב.

א זה בעבודה,

שק אחרי שהמנהלת שלי התפטרה ויחד איתה עוד עובדת, והגיע מנהל חדש. רק אז הבנתי כמה טוב היה לי בעבודה וכמה שמנהלת שלי היא מדהימה. כשהגיע מישו חרא. על הפנים. מגעיל. שהגעתי למצב שאני אשכרה בוכה בגללו ובגלל עוד עובדת חדשה. רק אז הבנתי כמה לא אמרתי תודה על מה שהיה לי.

לאדעת אם להתפטר עכשיו או לא. כבר לא כיף לי להגיע לעבודה. אני סובלת ואני שונאת שם את כל האנשים.

אם זה עם אח שלי,

שלא ניצלתי את כל הזמן שהוא היה בבית ולקחתי את זה כמובן מאליו. ורק אחרי שהוא התגייס הבנתי כמה הוא עכשיו כלכך חסר לי. כמה לא ניצלתי את הזמן שלנו ביחד. כמה שהוא אח מדהים. וכמה שהוא הדבר הכי יקר לי בעולם. כמה שאני מתגעגעת, וכמה שהיציאות שלו הביתה בכלל לא מספיקות לי. כמה שאני דואגת לו, גאה בו, כמה שהוא כזה בן אדם מקסים.

ואם זה יאיר,

ולא, לא איבדתי אותו. אולי זה הפחד הכי גדול שלי בעולם לאבד את הבן אדם הזה. הוא כלכך חשוב לי ואני כלכך אוהבת אותו שאני לא מסוגלת לתאר את החייים שלי בלעדיו.  אולי זה השבועיים האחרונים שעברו עלינו שלא היו קלים אחרי שסיפרתי לו על משו שקרה. שהיינו כלכך קרובים ל"ביי". שפחדתי שהוא יזרוק אותי בגלל זה. פגעתי בו, הכאבתי לו, והוא כבר לא יכול לסמוך עלי יותר.

אולי אז הבנתי כמה שהבן אדם כלכך משמעותי בשבילי וכמה שאני עשיתי טעות. כמה אני אוהבת אותו. הוא מחזיק אותי, הוא גורם לי לחייך גם כשאני בהכי דאון בעולם, הוא גורם לי להרגיש בנוח. והכי חשוב, הוא גרם לי להרגיש שוב. אני התאהבתי בו. משו שבחיים לא חשבתי שיקרה. והוא כלכך חשוב לי ואני כלכך אוהבת אותו. ואני מודה לאלוהים על כל שניה אפשרית שאני איתו. כי הוא באמת הדבר הכי חשוב לי בחיים עכשיו. שינינו אחד את השני, לטובה. ואולי זה הדבר שאני הכי אוהבת בקשר שלנו. שנינו באנו בתולים לקשר, בלי נסיון לקשר כזה בלי כלום. בלי ידע מה לעשות או לא לעשות.

בתמימות.

ואני אוהבת אותו

כלכך אוהבת אותו.

סופשבוע לא משו

מקווה שההמשך שלו יהיה יותר טוב:)

שבת שלום