ילדים שלושה

וזה כלכך הצחיק אותי היום, אז יש אותו, בן אחריי שתיי בנות אחיותיו הגדולות וכלב זאב בלגי שקוראים לו גולן (כן נו אצלינו "גולן" זה השם של הכלב)...

אז גולן נמצא כאן כבר כמה חודשים והוא עמית הקטן והאהוב שלנו לקח עליו בעלות החל מן היום הראשון איך הוא הצהיר "אני הבן בבית הזה ואני זה שאחנך אותו" כאילו מה ככה זה "בליד אין" בגברים הלחנך הזה? ישבתי להסביר לו חרדה כמעט שלחנך זו לא מילה נכונה, אלא אולי לעשות אותו כחלק מהבית ולהסביר לו את החוקים כפי שאנחנו אותם יודעים, "כן אמא לזה התכוונתי" היתה התשובה שלו דאז...

אז גולן באמת כל היום נצמד אליו הוא מאוד אוהב אותו, הם אוהבים אחד את השני כאילו ויש בנייהם אחוות זכרים כזאת...

והיום במשך כל היום אני שומעת אותו צועק לו בקול דק המתאים לגילו וסמכותי פי שש מהגובה שלו "גולן שב!" "גולן לא!" "גולן בוא!" ועוד מלא כאלה...

ובין כתיבה שאני עושה ובין קריאה של הספר שבו אני עסוקה ובין תבשיל אחד לשני אני והבנות מוצאות את עצמיינו צוחקות מלא ומאוד...

מצחיקול קטן אני לוחשת לו ומדביקה לו נשיקה בכל חמישה רגעים כמעט...וניראה לי שהוא כבר עייף נואשות, התפקיד הזה אותי לפחות הצופה מהצד מתיש  עד מאוד.

חג שמח כולם...