ילדים שלושה

"אמא את יכולה להסביר לי למה שמח לי בלב?"

כך הוא שאל אותי הקטן בזמן שהדחתי את הכלים של ארוחת ערב שישי,

ברגע צלחת אחת השתחררה מאחיזתי והשמיע קול צורם אל הכיור,

הבטתי בעיניו השואלות השמחות כלכך הכלכך צוחקות

אחזתי את גופו הרזה והחם ואמרתי את יודע מתוק זו שאלה מדהימה ונעימה לאמא לשמוע

ושמח לך בלב משום שיש לך אחיות נהדרות שמאוד דואגות ואוהבות אותך

ושמח לך בלב מפני שאבא ואמא שלך תמיד כאן לידך

ואולי שמח לך בלב ממש ממש עכשיו משום שארוחת הערב היתה טעימה מאוד, אתה בחרת את התפריט להיום נכון? וחוץ מזה אני אוהבת אותך מלא!!!

והקטן הזה צחק ואמר אמא תודה שהסברת לי את זה...

אני זוכה לשמוע מילדיי מילים רגישות ואוהבות מלא, הם כאלה הם ממש ממש כאלה, מאוד חמים מאוד רגישים לפעמים אני כועסת על עצמי שהם קצת יותר מידיי משום שאני רואה בהם אותי וזה תמיד לוקח אותי אל המקומות

שבהם ניזקקתי לקצת יותר מרגישות אדירה ואני משתדלת לא לכאוב לצד לשמוח באמירות רגישות ומרגישות מהסוג הזה.

אמא שלי תמיד טענה שאני לא אדם חזק מספיק, היא תמיד אמרה שאני חייבת להעריך את הימים כמו שהם מבלי לשנות בהם הרבה מבלי לעשות בהם תהפוכות משום שאני לא אדם חזק מספיק, ביום ההולדת האחרון שלי בנסיעה נעימה שהיתה לנו יחד היא שוב חזרה על המשפט הזה, ישנם ימים שאני שואלת את עצמי עד כמה היא צודקת וישנם ימים שאני מנסה לנטרל את המשפט הזה שיושב לי בראש לא מעט פעמים, אני אף פעם לא אומר לילדיי שהם לא חזקים מספיק, אני מעריכה את מה שהם כלכך וזה מלא וזה מספיק. את הרגישות שלהם אני לוקחת על עצמי כאילו ואני אחראית לה במידה רבה מצד שני אני חייבת לומר שהרגישות הזו עושה אותי שמחה עבורם היא תעניק להם המון, היא תעניק להם צבעים יפים יותר, מילים יפות יותר, עינים רואות יותר וזה לא אומר שהם לא צרכים גם חוסן מבפנים...אבל את זה אני מקווה לצור עבורם בהיותי נגישה ונמצאת, בליצור מן רשת בטחון שיש להם חוסן ביומיום המגבה את הכל.

המון זמן לא כתבתי לכאן, לפעמים בימים כשהשיגרה מופרת קשה לי לכתוב דווקא כאן בבלוג שהוא כולו הימים שלי, החודש האחרון היה שונה מימים רגילים וסדר היום לקח אותי אל מקומות אחרים, עכשיו אני שוב כאן ומלא והבית מתמלא חזרה בנוכחותי, שעות היום מוגדשות חזרה לשיגרה שתמיד הופכת ברוכה עוד יותר כאשר חוזרים לנהל אותה נכון מהתחלה.

שבת נעימה לכולם

אמא להם.