והאוירה כלכך אחרת
משהו כלכך נקי בה
היא עוברת את אשר היא עוברת
היא כבר לא מצרה
לא על הכאב לא על הרע
היא אולי בכלל הופכת כלכך גדולה...
והילדים ביקשו ארוחה חגיגית
אז הכל כבר בתנור מתחמם על מאה מעלות
על מנת שהם לא יצטרכו לחכות כאשר הם יפתחו את הדלתות...
ושרה שלא היתה מסוגלת להיות מרוכזת
או להיות תקופת מה במקום אחד ללא עיניים עם אישונים הבורחים למעלה למטה לצדדים
כלכך מלאה בשלווה, כמה חיוכים עשה השבוע הזה עבורה
היא מנצחת את עצמה היא בדרך לשם, היא שרה ושרה
ורוקדת על ריצפת הבית הגדול והמרחבי שלה...
ואם היא מביטה לרגע מעבר לכתפה
יכול להיות שהיא מרגישה עוד קצת, עוד טיפה רוח צוננת וקרירה
אבל זו כבר לא משאירה סימנים עבורה...
והחברה הכי טובה קוראת לה "שרה" לאחרונה
היא טוענת שהשם הזה הרבה יותר מתאים לה
הרבה יותר מלא בעוצמה....
והיא ממלאה את הריאות ונושמת מלא כמו שהסביר לה איש אחד נפלא
והיא מחבקת אותה, היא הופכת חדשה, היא אולי בכלל "שרה" מעתה....
___________
ובדיוק תוך כדי כתיבה התקשרה הבת הבכורה,
"אמא סיימנו אני בדרך ואבא בדיוק שלח לי הודעה ואמר שהמבחן הלך לו נהדר"
"כן אני יודעת הוא דיבר איתי" שרה עונה
וכל כולה שמחה על התקשורת שיש בינו לבינה.
פתאום היא חושבת על צרוף המילים "סופים טובים"
וניראה לה שהימים יזמנו לה אותם ברבים
ואולי בעצם אלה הם לא סופים
אלא התחלות מאוד חדשות ומאוד טובות.
ובדרכה הסובלנית מאוד
היא נזהרת שלא לרקוד על גגות
אולי זה עוד קצת מוקדם לנבא את הבאות
היא תאפשר לעצמה רק עוד טיפה לחכות
לפני שהיא מרקידה את נשמתה במחולות...
____________
סופ"ש נעים
אמא להם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
