פתיחת הבלוג הזה מביאה איתה את הילדות שלי חזרה, זה לא שלא נברתי בה בשנים האחרונות, אלא שהעוצמות האמהיות והרגשות כלפיי ילדיי שלושה מעלים בי תהיות נוספות....
הבית שגדלתי בו לא יכול להקרא "רגיל"בכל לשון שאבחר, אני חושבת שמה שהיה בו הכי מודגש הוא הקשר שלי לאחיותיי ומבטיה של אמי הצופים על כולנו, כמעט בכל דבר שעשיתי ראיתי את מבטיה של אימי אחריי, מדהים שנזכרתי בזה רק היום, פתאום הגעתי לנקודת המחשבה הזאת, אני זוכרת שהיא תמיד ידעה את מה שחשבנו שהיא לא יודעת, היא לא היתה אמא כמו כל אמא שאני מכירה מילדים אחרים אותם הכרתי על הדרך, וכשאני אומרת על הדרך אני מתכוונת לכך שעברנו כלכך הרבה דירות ובתים ערים ארצות ומקומות דיור חדשים שבעצם כל ילדותי הכרתי ילדים/חברים על הדרך, לא היתה חברות אחת שנכנסה אל ליבי ועברה את מושגיי "על הדרך" שלי...
הריי תמיד צריכה הייתי לומר שלום ולנתק אותה, אז כלל לא עמלתי לעשות לי אותה חזקה.
אמא שלי היתה מן פריקית כזאת שלכאורה כל מי שהבאתי לביתי מבית הספר התאהב/ה בה נורא היא היתה מן כזו משוחררת פתוחה מבינה לא מסודרת מבולגנת לא מקפידה לא אומרת כן או לא אבל היה בה מן משהו מאוד מנחה חברתית היא תמיד ידעה לומר לחבריי או חברותיי את המילים הנכונות, היא תמיד ידעה אולי איך להישמע...מלבד החלק הראשון של ה"פרקיות" בניסוח הפיסקה הזו בכל היתר אני דיי דומה לה לאמא שלי, לא תמיד זה משמח אותי...
ולצד זה שנים הסתובבתי בתחושה שאמא שלי ראתה והתחמקה מהמראה שניגלה לה עליי מול עינייה, אני לא מסתובבת בתחושה כזאת היום, שמתי בצד המון מראות ישנים, אבל בזכות אולי כל הימים האלה הישנים שלי כילדה אני תמיד מנסה לראות לשאול ולענות לעצמי על השאלות שאני רואה...
אין לי מושג מה הביא אותי היום להוציא את זה לכאן
אבל למדתי לא לחסום אותי במילים שעומדות על הלשון
לכתוב אותן עדיף, אני שואלת למה אני מפרסמת
אני יודעת שיש בי סוג של חיוך מרגיע מספק ועצום נורא מול משהו שעומד מוצג אסטטי מדוייק ומקושר לנושא מסויים שאותו אני מציגה בתוך ראשי, זה אולי חלק מהסיבות שלי וישנו חלק אחר ששייך לאישיותי אני מחזקת את עצמי ביכולת שלי לגלות ולהוציא, זה עושה אותי אולי אני אנסח זאת כעומדת חזק מאוד מאחוריי עצמי.
אולי אני אכתוב כאן מידיי פעם פרקים שניסחתי על ילדותי, אולי לא, זה עדין לא ברור לי לגמריי איך אנהג...היום הרשתי לעצמי....מחר? עוד ניראה מה יאמר לי מחר.
-
קראתי זאת שוב וזה כתוב מבולבל נורא, אני לא רוצה כלכך לתקן הבלבול הפעם, מאוד בא לי להשאיר את זה כתוב איך שזה במיוחד משום שזה יצא הכי מדוייק מהבפנים שלי אל המסך, אז סליחה אם אני לא מובנת כאן, לא מפרטת, או אולי אפילו מרוחקת, יש לי תחושה שבכתוב כאן יש סוג של ריחוק , כזו היא ילדותי האמת עבורי היא עדין מאוד מרוחקת
אפילו לי ועבורי, יש עדין קצוות לא מעטים ממנה שאני אמורה לסגור עם עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
