לא יודעת
אני לא יודעת מה לעשות
לא יודעת אם להסתכל על מה שקורה לי עכשיו כמשהו חיובי או שלילי
ברור שתמיד צריך להסתכל על הצד החיובי אבל אני לא יכולה
אני לא מוכנה לכל השינויים שעוברים בי עכשיו
מצד אחד אני מצתבגרת
לומדת יותר על החיים
אבל מצד שני ילדותית ומזניחה את החברות שלי
אני ממש מצטערת
אני כל כך מבולבלת
לא יודעת מה זה הרגשות האלה שיש בי עכשיו
אני מתגעגעת למלא אנשים
אנשים שאפילו לא מדברים איתי באי סי
אני מתרחקת מכל האנשים שחשובים לי
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר
חרא לי
ברגע אחד של טיפשות ילדותיות חוסר מחשבה ודיבור
איבדתי את שני האנשים שהכי חשובים לי בעולם
אני לא יכולה ככה
אני מדגעגעת לדיבורים שלנו
לשיחות של "תתנתקי מההורים ותברחי לעיר
אנשים רוצים לראות אותך"
אין את זה כבר
זה כבר לא בא
אין לי מושג מה לעשות
יש לי יותר מידי רגעים של טיפשות
ילדותיות
ושתיקה מביכה
שגורמת לי רק לרע
אני צריכה אותו לידי
אני לא יכולה ככה שבגלל דבר כזה מפגר נריב או משהו
חרא לי
אני צריכה חברות לידי תמיד
אני כל הזמן רבה עם אנשים כשאני לבד
ואז אין לי אפילו ממי לקבל חיבוק
אפילו כשאני באה לכלבה שלי לתת לה נשיקה היא נוהמת עלי
מה לעשותתתתתתתתתתתתתת?
333333>
תהנו כל עוד אפשר
עריכה: אני צריכה לברוח למקום רחוק
להתנתק מכולם ורק לחשוב
אולי זה יהיה יותר טוב
אבל מצד שני אני תמיד צריכה מישהו שיתמוך בי
ואני לא מוצאת אותו עכשיו
כולם הלכו לי
כל האנשים הכי חשובים לי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
