החיים האלטרנטיביים שלי

סיפור שאין טעם לספרו.

גיבורים שאין לי עליהם שליטה.

פארסה במיטבה.

אולי אנסה לספר בכל זאת. אבל לא עכשיו.

האהבה אל חוסר היכולת.

התחושה האמיתית שתמיד זה אל משהו שלא יכול לקרות.

עדיין, הסיפור טוב מכדי שלא יסופר.

אבל בשביל מה?

בשבילי? בשביל מי?

אולי בשביל הצחוק הזול.

עליי, ממני, איתי, איתו, שלנו.

צחוק חלול כמו החוויה, כמו הסיפור.

שאין טעם לספרו.