חרא תקופה. כל יום יותר מעפן מהשני.

והיום, היום הזה פשוט עשה אותי מאושרת.

עזבו את כל הויכוחים הפוליטיים, את הרוצחים ששוחררו..

ילד שלנו חזר הביתה.

ילד שחיכינו לו יותר מ5 שנים.

אני לא יכולה להסביר את מה שאני מרגישה, אבל אני חושבת שאין צורך, כי כולכם מכירים את אותה הרגשה.

מדהים.

לא האמנתי שהוא יחזור, ואני שמחה שטעיתי הפעם.

לא עזבתי את הטלוויזיה כבר מ9 בבוקר! אני רואה אותו, ובאלי להביא לו חיבוק ולהגיד לו כמה אני שמחה שהוא כאן.

יום חג היום! אז אני הולכת לשתות בירה ולטחון סאבוואי!

יום מדהים לכולכם, ומקווה שגלעד שלנו יתאקלם במהירות, ושלא יציקו לו יותר מדי.

גלעד, אני לא מכירה אותך, בחיים לא ראיתי אותך או דיברתי איתך,

אבל לראות אותך חי ונושם, הולך, מצדיע, לוחץ יד, לובש מדים, מתחבק ופוגש את אהובייך,

נותן לי תקווה בחיים וגורם לי לחייך.

אתה יותר גדול ממני, בכמעט 10 שנים, אבל אני מרגישה שאני אוהבת אותך כאילו אתה שלי.

ברוך שובך הביתה, גלעד. :)