איך עזבת אותי?

היית הכל בשבילי.

היית הבנאדם היקר לי ביקום. הנשמה התאומה שלי, חצי ממני.

כשעזבת אותי הלב שלי נשבר. התרסק.

במקום לב היה לי חלל ענק בחזה.. לא הרגשתי כלום. 

כלום.

הייתי שותה, מעשנת רק כדי למלאות את החלל הזה.

הייתי הוזה אותך, והדמעות היו לוקחות חיים משלהן.

הייתי בוכה עלייך כל לילה, עד שהייתי נרדמת תוך כדי בכי.

אף אחד לא ידע. לאף אחד לא ממש היה אכפת, כי כל עוד אני מחייכת מה יכול להיות רע?

לאט לאט החלל בחזה התמלא..

לאט לאט הייתי חושבת עלייך פחות,

בוכה עלייך פחות.

והנה עברו להן שנתיים מאז שעזבת אותי.

אני כבר לא מרגישה שיש לי חלל ריק בחזה.

אני כבר לא תלויה באוויר.

התרגלתי לחיות בלעדייך.

אז למה אני כותבת עלייך עכשיו?

למה אני שוכבת במיטה ולא מצליחה להרדם כי הדמעות לא מפסיקות לזרום?

למה אני עדיין כועסת עלייך?

למה אני מרטיבה פה את הפאקינג מקלדת עם כל הדמעות האלה?!

כלום לא שווה בלעדייך.

כלום לא שלם בלעדייך.

אני מרגישה כלום בלעדייך..

גרמת לי להיות שבר כלי. שבורה.

ושומדבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

היית הכל בשבילי. מקום מפלט, אוזן מקשיבה, כתף תומכת.

איך יכולת לעזוב אותי??

אני אוהבת אותך. ואני מתגעגעת אלייך.

ואני לא חושבת שאי פעם אמרתי לך משהו כזה פנים מול פנים.

איך עזבת אותי?

היית הכל בשבילי.

החצי השני שלי

הנשמה התאומה שלי

משפחה שלי

החברה הכי טובה שלי.