סוף סוף, אני יודעת מה ההרגשה של הקלישאה שתקעו בך סכין, סובבו אותו ואז עוד פעם סובבו אותו.

נתתי לעצמי להתקרב יותר מדי, להרגיש יותר מדי ואיכשהו נפלתי על הבנאדם שהכי לא מגיע לו.

אז אחרי שהוא נפרד ממני לפני כמה ימים בגלל ש"אנחנו לא באותו ראש", הוא עוד היה במחשבות שלי.

אתמול עוד חשבתי על דרכים לחזור אליו, היום אני חושבת על דרכים לפגוע בו.

שוב עשו לי אתזה..

נפרדו ממני, גיליתי שבכלל בגדו בי, ואז ניסו לצאת מזה ע"י פגיעה בי.

מסתבר שזה בכלל לא היה רציני, שאני החלטתי שהוא היה חבר שלי, שהיה לו את החופש המוחלט לזיין כל מי שבאלו בזמן שאני בחו"ל..

הוציא אותי מפגרת ופתאטית.

ובעיקר נואשת.

אני מרגישה כלכך מפגרת.

ופאקינג איי איך כואב לי

נמאס לי להפגע..

אבל לוקחים סיכונים בחיים

ולומדים מטעויות

לא?