אז.. ישלי בחור. 

ולהפתעתי, אני לא מנסה למצוא בו פגמים או לברוח ממנו.

אני סופר מותחת את הגבולות שלי, לא בשבילו ולא כי אני חייבת, כי אני רוצה.

הלוואי, באמת באמת הלוואי, שאני לא אהרוס את זה, ושאני לא אבהל ואברח ממנו או ממחויבות

ושאני אצליח קצת לצאת מהאדישות שלי ומהחסימות שלי. 

הורג אותי שלא משנה כמה אני רוצה אני לא יכולה, הגוף שלי ננעל ומחשבה אחת בראש שלי חוזרת על עצמה שוב ושוב-"זה לא בסדר, אל תעשי אתזה, אל תגידי ככה, את תצאי מפגרת, אל תעשי אתזה".

!#@$%^^&%

להשתחרר. זה מה שאני צריכה. איכשהו.