אתמול היה לי את הערב הכי מבאס בעולם.

באמת, אני לא חושבת שבחיי כלכך התבאסתי על יציאה.

יצאנו לתלאביב אני ונעה, נחתנו ברוטשילד. היינו צריכות לבחור לאיזה מסיבה הולכים.

בסוף זרמנו לבארבי. ברגל כמובן.

הגענו לבארבי ישבנו עם חברים שלי, היה נראה שמתחיל להיות מעניין.

אני כולי עם מצברוח מטורף למסיבה ובמיוחד אחרי כל ההליכות וההחלטות,

ונעה התחילה להרגיש לא טוב.

והיא רצתה הביתה.

אחרי רבע שעה מצאתי את עצמי מסתובבת בהרצליה עם פרצוף תחת וחושבת לעצמי

"כוסעמק אני אמורה עכשיו להיות בהופעה של היי ראנקין, ואפילו לא נהנתי לפני שיבואו זומבים ויאכלו אותי"

ואז כמובן מצאתי את עצמי במיטה ב3 בלילה, בוהה בדלת לראות אם במקרה יכנס זומבי לחדר שלי.

כולי עם הפחדים המטומטמים שלי.

אבל אז התקשרתי לדימה ואז המצברוח החרא נעלם וגם הפחד שלי מזומבים.

ואני יודעת שזו רק הופעה וזה, ואני לא חסרת טאקט או כלבה שהייתי אומרת לה לא אכפת לי אני רוצה להשאר,

אבל מה לעשות כל היום אתמול תכננתי על מסיבה בסוף יצא סיבוב בתלאביב לשווא שעלה לי 50 שקל. 

וכמובן התגובות של "יווו מה פספסתן היה מטורף" לא עוזרות לי במיוחד.

החיים בזבל.

באמת חשבתי שיהיה לי כיף, ושאני אשתלב עם כל האנשים שרציתי.

אבל כמובן שזה לא קרה.

עריכה:

ירדתי עוד חצי קילו.

בנתיים 5 קילו לחודש.

עוד חודש ככה ואני מסודרת.

תמיד שנאתי בנות כאלה.