פוסט (מודרני)

טוב, אז חייב להיות כאן איזה פוסט יומולדת, אבל אל תצפו למשהו מרשים במיוחד.

היומולדת עברה בסדר.

קיבלתי שתי עוגות עסיסיות, בלונים (שנגנבו... מי באמת הגאון שהשאיר אותם לבד... כמו ששאלו רבים: "בבית ספר שלך השארת מקור הליום בלי השגחה??!") ואחרי בית ספר פגשתי את אספי, רוסה ושירה שהגיעו עם מתנה (in rainbows של רדיוהד *-* ) ושקית ברכות מהרוטברגים.

-"איך זה מרגיש להיות בת 16?"

-"מה?!..."

-פאוזה קלה-

"שיט אני בת 16...!"

אז רוני שמה לי סרטים אדומים בשיער כדי שאני ארגיש צעירה...

חבריי היקרים, אמנם לקחתם אותי לאכול פיצה ולאכול במקס ברנר (לא באותו זמן, נו, בימים שונים) אבל שתדעו שאני עדיין כועסת שלא לקחתם אותי להחליק על הקרח. כלומר, איזה מין חברים אתם?! חברים שלא מוכנים להעביר את כל היומולדת שלי איתי בבית חולים?? ואתם עוד קוראים לעצמכם חברים? בוהו!

אולי נלך מחר לסרט? בא לי סוויני טוד.

מי שמעוניין לצפות בסרט ירים יד, ישים אותה על הראש ויסובב בזמן שיטפח על הבטן, יקום, יהיה נחמד ויביא לי קולה (ממש בא לי עכשיו...), יחזור למקום מול המחשב, יוריד את היד אל המקלדת ויכתוב 'איי!' (כמובן רק במידה ואתם מכירים אותי, ולא חכמים- לא רק אם אתם מכירים אותי, גם אם אני מכירה אתכם, ואתם יודעים שאני מכירה אתכם, ברור?)

תוכניותיי הכלליות ליום ההולדת, הן לשבת בפינה אפלה (שאמצא מראש) עם כובע יומולדת כזה, אתם יודעים מין משולש כזה עם פונפון מנצנץ בקצה וגומי מגרד על הצוואר, כששיר עצוב מתנגן ברקע, משהו של הסמית'ס או אולי את השיר הזה של אוזי אוסבורן שגרם לילד אחד להתאבד, או אולי הקיור, או מיי כימיקל רומנס... כן, הם, עם מאפין שחור בידי שתקוע בו נר דולק, ורק אור הנר יאיר את דמעותיי.

נה, סתם צוחקת, אתם יודעים שאני לא באמת יודעת להזיל דמעות.

אבל היי, יש לי דיסק של מיי כימיקל רומנס (תפסיקו לצחוק!) ככה שהכל אפשרי.

(איפה הבוהו שלכם?!)

(אתם לגמרי לא בטיימינג, ה'בוהו' הזה היה אמור להכנס כבר מזמן...)

_________

היה לי מבחן בביולוגיה אתמול. ביולוגיה ככל הנראה יהיה הנכשל הראשון שלי השנה (נקווה שגם האחרון, אבל אין לדעת, מבחן גדול במבע עוד לפני).

חוץ מזה, הציונים, רובם, לא רעים כל כך.

בדיוק קיבלתי את ה90 הראשון שלי במת' מאז כתה ו'

 מאז כתה ו' לא ראיתי 90 מנצנץ לצד כתם קפה על מבחן במת' ששמי רשום עליו ולא בצירוף המילים "חשד להעתקה" או "אחד באפריל!". כמובן שהעובדה שאני ב3 יח' מעט מעיבה על המצב, אבל אני ב3 יח', אני לא חכמה במיוחד, אני לא יודעת מה פירוש המילה 'מעיבה' אז אני פשוט שמחה בינתיים.

 _________

כבר הרבה זמן שאני מזכירה שוב ושוב את הרצון שלי לחזור למש"צים, ואת הכמיהה העזה לטיול, נכון? טוב, הטיול במרץ, והפגישת גרעין-אגוז הייתה אתמול. וכן כן, פיניתי לעצמי זמן והלכתי לשם. שתיים שלוש, מישהו?

קבלת הפנים הייתה חמימה מצד רוב האנשים (נוי ניסתה לחנוק אותי) למרות שבהתחלה נוצר רושם שהם לא באמת רוצים שאני אגיע (רומי כיוונה אותי: 'נוסעים למעלה ואז בלמטה ימינה' אבל הגעתי בסופו של דבר, שתיים שלוש לרומי). ומהחדשים כמובן שהיו את אלה שהסתכלו עליי מוזר בהתחלה ואחרי שתי שניות: "אה, את זאת עם הטחינה!". נו, לפחות זוכרים אותי.

[לקוראים חדשים (אם יש כאלה) מקרה הטחינה היה בטיול סוכות כשכל מה שאני הייתי צריכה לעשות היה רק את הטחינה. בואו לא נדבר על מרכיבים מיותרים שהיו ומרכיבים הכרחיים שפשוט לא היו בטחינה שלנו, אבל שלוש טחינות הרסו לי. שלוש. ולא ממש בכוונה, פשוט כל ערב משהו (נגיד סלט, או נקניקיות, או סיר ברזל גדול) נפל ב"טעות" לטחינה שלי. לטחינה שלנו, אבל נו, היא גרמה לי להיות רכושנית.]

_________

העברתי היום שלוש שעות בבית קפה עם נוי בלמידה למבחן בספרות. לשתינו יש בעיות קשב וריכוז ושתינו מוזרות. הייתם צריכים להיות שם...

"אז הרובד הסמוי בסיפור הוא..."

-"נוי נוי, תראי!"

-"מה?"

-"החלונות האלה, הם לא כאן בקיץ"

-"מה?"

-"נו, הם שמים אותם רק בחורף..."

~כעבור כעשר דקות~

-"אז הידיים שלה מתחילות לרעוד וזה רמז מטרים..."

-"נוי, תגידי, מה לדעתך הם עושים עם זה בקיץ?"

-"מה?"

-"נו, עם החלונות. הם הרי שמים את זה רק בחורף".

-"הם מוציאים את זה... או שאולי זה נכנס פנימה?..."

-"אבל זה ברגים גדולים כאלה, לא נראה לי שפשוט מוציאים את זה..."

שעה וחצי דנו במה עושים בחלונות שסוגרים איתם את בית הקפה בחורף, ולא הגענו לפתרון. אתם רשאים להציע פתרונות מעניינים ויצירתיים. בעל/ת הרעיון היצירתי ביותר יזכו בשירי ליומיים (גם ככה אין לה הרבה מה לעשות בזמן האחרון, צריך למצוא לה קצת תעסוקה...).

שוב שחכתי את הפלאפון שלי. בפעם הרביעית. אף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה: אבל איזה מזל שיש עמנואל. היא הגיעה לבית הקפה, מצאה את הפלאפון שלי והחזירה לי אותו.

אז שירי, תראי, הובטח פרס למוצא הישר ו... טוב, עמנואל מצאה. אז אני רק מציעה לך להתחסן לפני שאת הולכת אליה. את יודעת מה מספרים...

_________

זוכרים שדיברנו (לא בהכרח פה) על כמה אני אוהבת מולאן רוז'?

 טוב, אז ביום שישי בחמש וחצי בערוץ 12 בהוט יש מולאן רוז'. אם אין לכם הוט, תשיגו טלוויזיה עם הוט. אם אתם בקשר טוב עם הבת ימים, דברו איתם, הם יודעים איך להשיג טלוויזיות.

לילה טוב

התקופה האחרונה היא תקופת יובש.

יעידו הידיים המתקלפות שלי. וגם של שאר האנשים באזור, אני בטוחה.

שום דבר מעניין לא קרה במשך המון זמן.

_________

בתחילת השבוע צילמתי את נוי לתרגיל חלום שהייתי צריכה להגיש במגמה. בשעה חמש וחצי סחבתי את נוי החוצה בפיג'מה ונעלי בית וגרמתי לה לרקוד ברחוב מהבית שלה עד גן הבנים. אני אחזור על זה ברור יותר לטובת קוראיי הבת ימים: מישהי רקדה ברחוב ראשי בפיג'מה בשעת ערב מוקדמת.

האם רק אותי משעשעת העובדה שהצלחתי לגרום לה לעשות את זה?

יש אנשים שמדרדרים את החברים שלהם לסמים וזנות, אני מדרדרת את החברים שלי לריקודים מודרניים בפיג'מה ברחוב.

_________

בתחילת השבוע גם גייסתי לטובתי את טובי מגמת האמנות החזותית של בית ספר (רוני, מוריאל) והבאתי אותן לצייר לי תרגיל נוסף למגמה, וכדי להעכיר את האווירה הבאנו את חפץ.

-חפץ ~מגיע~ : אז מה רואים בטלוויזיה?

רוני: סיינפלד.

חפץ ~זועם~ : אבל יש חדשות!!

אחר כך הוא טען בתוקף שהוא לא רצה חדשות, הוא סתם רצה לראות איזה דרמת מלחמה קורעת לב.  בשביל זה הבאנו אותו, כדי שידכא אותנו, הרי אומרים שהיצירות הטובות ביותר צומחות מדיכאון, ובמקרה הזה מוריאל ורוני היו צריכות לצייר לי שיעורי בית למגמה.

אני אעלה את הקומיקס (התוצר הסופי) לכאן אם אני לא אהיה עצלנית מדיי בשביל להעלות את זה.

_________

העברתי את ערב יום האהבה בבילוי עם מחברת מתמטיקה וסיכום בהיסטוריה על וילסון והנקודות. שיא הערב, ללא ספק, היה כשהגעתי להבנה ש"וואי, 'ווילסון והנקודות' נשמע כמו שם של איזה להקה משנות החמישים!"... אז איך היה הוולנטיין שלכם?

_________

היום (יום שישי) הלכתי עם נוי וטולי לת"א. סיימנו מוקדם מהרגיל אז החלטנו לעשות טיול (לת"א) ובדרך קראנו גם לטולי שהצטרפה אלינו במהרה.

לידיעת ציבור הנוסעים באוטובוסים: קו 24 שינה את מסלולו. אני חוזרת לטובת הבת ימים: קו 24- מסלול שונה- לא מסלול רגיל- מסלול אחר.

אנחנו לא ידענו את זה. עלינו על קו 24 בידיעה שהוא לוקח אותנו עד הסנטר ומשם לשוק. אך אבוי, באמצע הנסיעה האוטובוס שינה את מסלולו והגיע לאיזה חור תל אביבי לא מוכר. החלטנו לרדת בתחנה הזאת וללכת ברגל חזרה לדיזינגוף, אך אבוי שני (וחמור יותר מהראשון), האוטובוס סגר דלתותיו והמשיך לנסוע במהירות אל עבר התחנה הבאה- מכירים את הרחובות הקטנים האלה של ת"א, אלה שאף אחד לא ממש יודע איך להגיע אליהם או לצאת מהם? זהו, שם הוא הוריד אותנו. אבוי נוסף (ואפילו יותר חמור משני הקודמים יחד) נוי נתנה לי לנווט חזרה לדיזינגוף, הלכנו בדרך הנכונה עד שלבסוף הדרך התפצלה. בהיתי, עשיתי אן דן דינו, ובחרתי בדרך הלא נכונה. שוטטנו ברחובות ת"א כשאני מפצירה בנוי שוב ושוב לשאול מישהו איך להגיע לסנטר, "למה שאני אשאל?" היא ענתה לי כל פעם מחדש, "כי לך יש מחשוף גדול, אם מישהו יכוון אותך הוא יעצור ויסביר לך בפרטי פרטים את הדרך, אם אני אשאל יענו לי מהר 'לכי ימינה שמאלה' ויברחו, ואנחנו לא יכולות להסתפק בזה, אנחנו חייבות ללכת על בטוח-תשאלי את".

לא שאלנו ולבסוף הגענו מרחוב פינסקר (שאמור להיות קרוב לסנטר-היעד) לשוק מהצד השני שלו. שם פגשנו את טולי ויצאנו לשוטט.

לא עבר זמן רב עד שנוי חשבה לעצמה "איזה מאגניב זה ללכת לאיבוד בת"א? באלי שוב!" והכריזה שהיא תחכה לנו בשוק בזמן שנלך לקנות שתייה ושנפגוש אותה שם כשנחזור, ואז צחקה לעצמה צחוק מרושע, כמובן, בזמן שהתרחקנו משם.

טולי ואני חזרנו מקניית השייק המוסרתי והפלא ופלא- אין נוי. נוי הלכה לאיבוד ועוד בלי פלאפון. עברנו את השוק ואת נחלת בנימין אינספור פעמים, גררתי את טולי מכל מיני מקומות בטענה ש"נוי לא פה, אולי חטפו אותה? אולי היא יושבת עכשיו באיזה פינה חשוכה ומחכה שנבוא לחלץ אותה?! אנחנו חייבות ללכת לחפש אותה!" ואז, כעבור שעה, נוי פתאום הופיעה בנחלת בנימין עם המון שקיות. "עשיתי קניות" היא אמרה עם חיוך גדול בזמן שחבטתי בה והכרזתי שאשלח אליה את הבת ימים, ואז הוסיפה "אני הולכת לאכול, תפגשו אותי שם כשתסיימו עם הקניות". אחרי חביתות רבות טולי ואני הלכנו להסתובב ולחפש את הג'ינס השחור שהיא צריכה להופעה שלה. מצאנו ג'ינס קשוח ואפל, אבל הוא היה קשוח מדיי אז המשכנו להסתובב. שיא השיטוט היה כשנשאלתי אם אני בת ימית. כלומר שאלו את טולי ואותי אם מישהי מאיתנו בת ימית, מה שאומר שגם אני עלולה להיות הבת ימית. מכירים את הסימן הממוחשב הזה- :P ? טוב, אז זאת ההבעה שעלתה על פניי למשמע השאלה. אני מרגישה קשוחה ומאיימת פתאום.

אגב, הידעתם שחצי מת"א הם משפחה של טולי? זה מצויין כי היא מסדרת הנחות.

מאוחר יותר היום, בסביבות שעה תשע בערב (בלילה?) קרין באה אליי עם עקבים כדי לדכא אותי בשל היותה גבוהה הרבה יותר מאנשים נורמליים (אני).

בסביבות שעה עשר וחצי כבר היינו על מונית בדרך למקס ברנר עם נוי ועמנואל.

אפתח את הפוסט בטקס גזירת הפוני המוכר, שיסתיים בשורה שנונה או ברעיון אדיוטי (תלוי מה יבוא) למען קהל הקוראים הלא מדוכא שתוהה אם הוא הגיע לבלוג הלא נכון, אם בקרוב גם לו ייפול פוני על שהוא קורא בבלוג הזה, ואם ברקע תתחיל להתנגן בקרוב מנגינה מוכרת של הגרמנים הננסיים האהודים (לא, אל דאגה, עוד לא הגענו לשם. אבל על הפוני כדאי שתשמרו טוב).  

השנה הזאת פשוט מעייפת אותי.

חברים, לימודים והגרעין/אשכול/אגוז מש"צים שאני כל כך רוצה לחזור אליו אבל לא מוצאת זמן.

אני ממש משתגעת מעודף תופעות בבנין התפעל ויותר מדיי הסתברות (שזה ללא ספק הנושא המשעמם ביותר במתמטיקה), ובטח גם כל האנשים המתים משיעור היסטוריה (לאלא, הכתה לא אשמה, רק בסיפורים) לא עושים לי טוב כל כך.

(איפה אתם עם הבוהו הארור הזה?!)

(ולא שומעים!)

אני רוצה לישון יותר מ5 שעות ביממה. אני צריכה חופש. אני רוצה טיול מש"צים. נכון לעכשיו אני בעיקר רוצה לישון. ומש"צים. אתם חושבים שאם אני אטפח שיערות ברגליים ושפם ואפסיק להסתרק אני אצליח לשכנע את בית הספר שיש לשחרר אותי מהלימודים עד פסח כי אני דוב ודרושה לי שינת חורף?

(הרעיון הזה בא אחרי רעיון קפיצה מחלון נמוך- שיברת רגל ותקופת החלמה ממשוכת, חלון גבוה- אחוזי יעילות גבוהים יותר, ובריחה מהארץ לאנגליה, אוסטרליה, קנדה או שבדיה- אני עדיין מנסה, ככה שאין לצפות מהרעיונות שלי להשתפר).

אני מתנצלת, הכנתי עוגיות והרדיו במטבח פועל, שמעתי חדשות, הנאום של אולמרט ופרשנים. זה השפיע עליי.

עד כאן פינת "אוראל מדרדרת לפוליטיקה. צריך לשלוח אליה את הבת ימים בדחיפות או לפחות לתת לה מכה ממש חזקה".

שיחת השבוע במסנג'ר:

~רעות מספרת לי על ביקורו של אהוד ברק בפרויקט ההכנה לצה"ל שלהם בבת ים~

רעות: "אהוד ברק בא לבקר אותנו והוא היה ממש נחמד, לימדנו אותו לעשות תנועה בת ימית!"

אני: " 'תנועה בת ימית'? אז ככה אתם קוראים היום לתנועת ההנפה של בקבוק וודקה שבור לכיוון ראש רנדומלי?"

רעות: "לא, זאת תנועה רוסית! תנועה בת ימית זה הנפת סכין מזדמנת ונעיצתה בעובר אורח תמים".

גם הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם שירי על רוצחים סדרתיים. היא טוענת שהיא צריכה לעשות עליהם 'שיעורי בית', אני חושבת שהיא מחפשת חבר בעל עיסוקים אפלים.

שירי: "את מכירה רוצחים סדרתיים?"

אני: "תכתבי על ג'פרי דמר, הוא אכל את הקורבנות שלו או משהו כזה".

שירי: "לא, זה בוטה מדיי. אני רוצה מישהו יותר... נחמד".

אני: "צ'ארלי מנסון?"

שירי: "לא לא, אני רוצה מישהו כזה... את יודעת, מנומס, נחמד, לא בוטה מדיי".

הציונים שלי מאזנים אחד את השני, כך גם הקבצות הלימוד.  3 יח' מת', 5 אנגלית, 63 בלשון, 95 באנגלית. איזון.

 לכן אני צריכה בדחיפות מבחן בהיסטוריה או ספרות כי יש לי מקצועות נוספים שצריך לאזן. הבעיה היא שלא המורה לספרות ולא המורה להיסטוריה רוצים לעשות מבחן וזה חתיכת ג'אז. מי שיגרום לקיום מבחן במקצועות הנ"ל יזכה בשתי נקודות והטבות מיניות מהאחת והיחידה, חובבת הרוצחים והדבר, שירי!

יום אחד שירי תככב במחזמר משלה, וכשיציגו את הכוכבת שכולם באו לראות (נו, שירי) היא באמת תוצג כ"חובבת הרוצחים, הדבר, הגברברים המבוגרים שעונים לשם 'חזי'... שירי!" כי אני הרגלתי אתכם לקרוא לה ככה. וכשהיא תתפרסם (כמו שכולנו מצפים ממנה) הכינויים וכל הסיפורים האלה ידבקו אליה. ורק תחשבו על הדברים שיכתבו בוויקיפדיה על החיים מלאי התהפוכות שלה: ההריון הלא מוסרי בגיל 13, הילד הסודי שנשלחה ללדת בגליל (טיול שנתי) בגיל 14, ההתדרדרות לסמים שדחפה אותה לזנות ומשם להצעת הטבות באינטרנט בפוסטים מזדמנים... ואני יכולה להמשיך. יום אחד אפרוץ לשירי לבלוג ואכתוב פוסט שלם על סיפור חייה. (כל המוצא את הסיסמה + שם משתמש של שירי יזכה להטבות מיניות מ... נו... שירי).

במהלך כתיבת הפוסט פתאום זה הכה בי: בעוד 13 ימים יש לי יומולדת. ואז... ואז... לא יהיו לי יותר תירוצים טובים למה אני לא יכולה לעלות על המתקנים המפחידים בלונה פארק ובסופר לנד (אז מה אם זה רק ברבור פלסטיק גדול ששוחה באגם! הוא נמצא שם כבר שנים, אתם יודעים מתי בפעם האחרונה בדקו את זה? מה אם פתאום תיפול הרצפה בתוך הברבור ואני אפול למים הירוקים האלה? ואני ממש לא סומכת על הפיראטים מהספינה הקרובה שיבואו לחלץ אותי. זאת בכלל לא נראית ספינה אמיתית וזה גם לא זז. כן, כאילו חשבתם שתצליחו לעבוד עליי עם זה).

לפי משרד הפנים (או איזה משרד שאחראי לתעודות זהות) עוד 13 ימים אני בת 16 .

מנטאלית, נדמה שבעוד 13 ימים יש לי יומולדת 10.

פיזית, אני כבר יכולה לקנות אלכוהול וסיגריות (לא שאני מנצלת את זה, חשוב להבהיר. כלומר, תחשבו על השפעות האלכוהול הוסיגריות על ילדה בת 10...)

וכמובן שאם לא תגיבו, אני לא אעדכן. בכלל לא אעדכן. ~צחוק מרושע! צחוק מרושע!~

עריכה: איך יכולתי לשכוח - תודה לדון מינו על הציטוט! :]