פוסט (מודרני)

הממ, גם ככה מצב הבלוג שלי בכי רע, חשבתי לעצמי. אז למה שלא אעדכן ואכתוב משהו בנושא החם?

אני מצפה מכל חבריי בעלי הבלוג לכתוב על הנושא החם גם בבלוגים שלהם, אני חושבת שזה דווקא רעיון די נחמד (אם כי קצת נרקיססטי) לפוסט, אבל זאת דרך קלה ויעילה לגלות פרטים אפלים על אנשים:

תמיד התחפשתי בפורים. אנשים שלא מתחפשים הם סתם לא נחמדים.

השנה ככל הנראה תהיה הפעם הראשונה שאני לא אתחפש, אין לי שום רעיון בר ביצוע.

אני אוהבת ספרים כעיקרון. הם מקשטים יופי את המדפים בחדר.

אני לא מספרת לאנשים שבפעם האחרונה שקראתי ספר זה היה לפני יותר מחודשיים.

אני לא יודעת לרכוב על אופניים ויש לי פחד גבהים רציני.

זה טיפה מתסכל בהתחשב בעובדה שבטיול השנתי השנה יש מסלול אופניים וסנפלינג.

אני אוהבת חורף (לרבות גשם, לרבות ריצה בגשם).

אני שונאת תוכניות ריאלטי (לרבות 'השרדות' ו'הדוגמניות').

אני אוהבת סרטים מוזיקליים, אבל עד עתה הסתרתי את העובדה הזאת בהצלחה (כי אני קשוחה!)

בלשון המעטה, אני לא מסתדרת יפה עם סולמות ומעליות (אפילו עליתי עד לגג הגבוה של עזריאלי ברגל פעם)

למדתי ב5 בתי ספר שונים עד היום.

אני אוהבת לשמוע מוסיקה או לנגן חזק במקצת.

השכנים שלי לא אוהבים אותי. או את המוסיקה שאני שומעת. נבדק ומוכח (מדיי יום).

לפני שנה ניסיתי לעשות בעצמי פסים כחולים בשיער. זה לא עבד.

בוקר אחד התעוררתי ג'ינג'ית, ובמשך תקופה ארוכה ניסיתי לשכנע את כולם שזה כחול.

רעות צוחקת עליי עד היום בגלל השיער הכתום זרחני שהיה לי. בגלל זה יום אחד נגזור לה פוני.

אני לא באמת מסוגלת לגזור למישהו פוני. אני פוחדת שיחזירו לי, ואני לא רוצה פוני.

בגלל זה אני משתמשת בבת ימים. מקסימום יגזרו להם פוני, לא לי.

התקופה הכי טובה שהייתה לי הייתה הקיץ האחרון באנגליה.

הייתי אומרת שלפני שנתיים היה קיץ טוב (קורס מש"צים, משלחת גרמניה) אבל המלחמה קצת הרסה, לא?

אף פעם לא הפצתי שמועה על מישהו.

רק את השמועה ההיא על שירי בדבר הילדים שהיא פיזרה בעולם, זה היה בצחוק ויום אחד הפך לרציני בטעות.

אני מש"צית(בעצם כבר מש"בית, איך הזמן עובר) ומע"רית.

המקום האחרון שתרצו להיות בו כשתחנקו/תפסיקו לנשום יהיה לידי. לא הצלחתי להנשים אפילו את הבובה מהקורס...

אני דווקא כן יודעת לעשות כפיתות עורקים די טוב! כלומר, חוסמי עורקים. אהמ כן.

מתנה ליום הולדת 16 קיבלתי חפיסת כדורים בצבע בז' לטיפול בכאבי פרקים ונשירת שיער.

לא רק בגלל שאני מזדקנת, אלא כי אני לא אוכלת בשר.

דבר מעט עצוב הוא שהסכמתי לנסות לקחת את הכדורים הענקיים האלה רק כשגיליתי שהשיער שלי יכול להתחיל לנשור.

אני אוהבת טיולים וחו"ל, אך לא יוצא לי להגיע אליהם כמעט בכלל.

יום אחד אני אגור באסוטרליה. או אנגליה. או קנדה. נראה...

בקיץ רציתי להסתפר קצר, יותר קצר.

אבל אני לא יכולה להסתפר קצר כי פיתחתי יותר מדיי הרגלים טורדניים של התעסקות בשיער כשאני מרגישה לא בנוח.

אני גם מגלה עניין יוצא דופן בציפורניים שלי כשאני מרגישה לא בנוח.

אני לא עצבנית, ממש לא, אף פעם לא.

אם הצלחתם לעצבן אותי איכשהו- כל הכבוד, זה עדיין לא קרה אז אני אמליץ לכם פשוט לברוח.

נסיים בנימה אופטימית זאת, אך איך אפשר לשכוח:

מוריאל, תהני באוסטריה. רומי, תהני בשוויץ. רעות, תהני בפולין (בזמן שאתן תהיו בטיול באוסטריה/פולין/שוויץ, אני אהיה בטיול ביפו. בזמן שאתן תאכלו טובלרונים אני אוכל שוקולד עם עטיפה צבעונית ובלי שם יצרן מוכר בשוק. לא הוגן... כלומר, תהנו!P: )