פוסט (מודרני)

התקופה האחרונה היא תקופת יובש.

יעידו הידיים המתקלפות שלי. וגם של שאר האנשים באזור, אני בטוחה.

שום דבר מעניין לא קרה במשך המון זמן.

_________

בתחילת השבוע צילמתי את נוי לתרגיל חלום שהייתי צריכה להגיש במגמה. בשעה חמש וחצי סחבתי את נוי החוצה בפיג'מה ונעלי בית וגרמתי לה לרקוד ברחוב מהבית שלה עד גן הבנים. אני אחזור על זה ברור יותר לטובת קוראיי הבת ימים: מישהי רקדה ברחוב ראשי בפיג'מה בשעת ערב מוקדמת.

האם רק אותי משעשעת העובדה שהצלחתי לגרום לה לעשות את זה?

יש אנשים שמדרדרים את החברים שלהם לסמים וזנות, אני מדרדרת את החברים שלי לריקודים מודרניים בפיג'מה ברחוב.

_________

בתחילת השבוע גם גייסתי לטובתי את טובי מגמת האמנות החזותית של בית ספר (רוני, מוריאל) והבאתי אותן לצייר לי תרגיל נוסף למגמה, וכדי להעכיר את האווירה הבאנו את חפץ.

-חפץ ~מגיע~ : אז מה רואים בטלוויזיה?

רוני: סיינפלד.

חפץ ~זועם~ : אבל יש חדשות!!

אחר כך הוא טען בתוקף שהוא לא רצה חדשות, הוא סתם רצה לראות איזה דרמת מלחמה קורעת לב.  בשביל זה הבאנו אותו, כדי שידכא אותנו, הרי אומרים שהיצירות הטובות ביותר צומחות מדיכאון, ובמקרה הזה מוריאל ורוני היו צריכות לצייר לי שיעורי בית למגמה.

אני אעלה את הקומיקס (התוצר הסופי) לכאן אם אני לא אהיה עצלנית מדיי בשביל להעלות את זה.

_________

העברתי את ערב יום האהבה בבילוי עם מחברת מתמטיקה וסיכום בהיסטוריה על וילסון והנקודות. שיא הערב, ללא ספק, היה כשהגעתי להבנה ש"וואי, 'ווילסון והנקודות' נשמע כמו שם של איזה להקה משנות החמישים!"... אז איך היה הוולנטיין שלכם?

_________

היום (יום שישי) הלכתי עם נוי וטולי לת"א. סיימנו מוקדם מהרגיל אז החלטנו לעשות טיול (לת"א) ובדרך קראנו גם לטולי שהצטרפה אלינו במהרה.

לידיעת ציבור הנוסעים באוטובוסים: קו 24 שינה את מסלולו. אני חוזרת לטובת הבת ימים: קו 24- מסלול שונה- לא מסלול רגיל- מסלול אחר.

אנחנו לא ידענו את זה. עלינו על קו 24 בידיעה שהוא לוקח אותנו עד הסנטר ומשם לשוק. אך אבוי, באמצע הנסיעה האוטובוס שינה את מסלולו והגיע לאיזה חור תל אביבי לא מוכר. החלטנו לרדת בתחנה הזאת וללכת ברגל חזרה לדיזינגוף, אך אבוי שני (וחמור יותר מהראשון), האוטובוס סגר דלתותיו והמשיך לנסוע במהירות אל עבר התחנה הבאה- מכירים את הרחובות הקטנים האלה של ת"א, אלה שאף אחד לא ממש יודע איך להגיע אליהם או לצאת מהם? זהו, שם הוא הוריד אותנו. אבוי נוסף (ואפילו יותר חמור משני הקודמים יחד) נוי נתנה לי לנווט חזרה לדיזינגוף, הלכנו בדרך הנכונה עד שלבסוף הדרך התפצלה. בהיתי, עשיתי אן דן דינו, ובחרתי בדרך הלא נכונה. שוטטנו ברחובות ת"א כשאני מפצירה בנוי שוב ושוב לשאול מישהו איך להגיע לסנטר, "למה שאני אשאל?" היא ענתה לי כל פעם מחדש, "כי לך יש מחשוף גדול, אם מישהו יכוון אותך הוא יעצור ויסביר לך בפרטי פרטים את הדרך, אם אני אשאל יענו לי מהר 'לכי ימינה שמאלה' ויברחו, ואנחנו לא יכולות להסתפק בזה, אנחנו חייבות ללכת על בטוח-תשאלי את".

לא שאלנו ולבסוף הגענו מרחוב פינסקר (שאמור להיות קרוב לסנטר-היעד) לשוק מהצד השני שלו. שם פגשנו את טולי ויצאנו לשוטט.

לא עבר זמן רב עד שנוי חשבה לעצמה "איזה מאגניב זה ללכת לאיבוד בת"א? באלי שוב!" והכריזה שהיא תחכה לנו בשוק בזמן שנלך לקנות שתייה ושנפגוש אותה שם כשנחזור, ואז צחקה לעצמה צחוק מרושע, כמובן, בזמן שהתרחקנו משם.

טולי ואני חזרנו מקניית השייק המוסרתי והפלא ופלא- אין נוי. נוי הלכה לאיבוד ועוד בלי פלאפון. עברנו את השוק ואת נחלת בנימין אינספור פעמים, גררתי את טולי מכל מיני מקומות בטענה ש"נוי לא פה, אולי חטפו אותה? אולי היא יושבת עכשיו באיזה פינה חשוכה ומחכה שנבוא לחלץ אותה?! אנחנו חייבות ללכת לחפש אותה!" ואז, כעבור שעה, נוי פתאום הופיעה בנחלת בנימין עם המון שקיות. "עשיתי קניות" היא אמרה עם חיוך גדול בזמן שחבטתי בה והכרזתי שאשלח אליה את הבת ימים, ואז הוסיפה "אני הולכת לאכול, תפגשו אותי שם כשתסיימו עם הקניות". אחרי חביתות רבות טולי ואני הלכנו להסתובב ולחפש את הג'ינס השחור שהיא צריכה להופעה שלה. מצאנו ג'ינס קשוח ואפל, אבל הוא היה קשוח מדיי אז המשכנו להסתובב. שיא השיטוט היה כשנשאלתי אם אני בת ימית. כלומר שאלו את טולי ואותי אם מישהי מאיתנו בת ימית, מה שאומר שגם אני עלולה להיות הבת ימית. מכירים את הסימן הממוחשב הזה- :P ? טוב, אז זאת ההבעה שעלתה על פניי למשמע השאלה. אני מרגישה קשוחה ומאיימת פתאום.

אגב, הידעתם שחצי מת"א הם משפחה של טולי? זה מצויין כי היא מסדרת הנחות.

מאוחר יותר היום, בסביבות שעה תשע בערב (בלילה?) קרין באה אליי עם עקבים כדי לדכא אותי בשל היותה גבוהה הרבה יותר מאנשים נורמליים (אני).

בסביבות שעה עשר וחצי כבר היינו על מונית בדרך למקס ברנר עם נוי ועמנואל.