"מה עושים כשהאהבה נגמרת?"
שאלתי אותך,שניה לפני,
ולרגע הסתכלת עליי בחצי חיוך חצי כאב
כי הבנת,הבנת שהיתה לי אהבה אלייך,
שנגמרה.
לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי במרדף אחרי מרדף אחרי מרדף
עם דברים שלא יכולים לזוז בכלל,
אבל הדמיון שלי,היכולת שלי להחיות רגשות מתים,
וכן לדכא רגשות חיים,
זו יכולת מפגרת.
בעצם זו לא יכולת כזו מיוחדת,
הרי מה הבעיה לשקר לעצמך?!
אתה יודע שזה מעבר להבנה הפשוטה שלך,
חיכיתי לך כל כך הרבה זמן,
אבל זה נגמר,כי כבר השגתי דבר שלא היה שלי,
אז אני לא צריכה להמשיך לשמור על מה שכבר יש לי,
אני צריכה לשייך לעצמי נצחונות נוספים,
כאלו שנראים בלתי מושגים.
בדיוק כמוך.בהתחלה.
"ומה עושים שבכלל לא היתה אהבה?"
והאהבה הייתה מונעת על ידי תשוקה.
וזה בכלל לא אתה,זו אני.
אני כמו פרפר
יש לי יומיים לחיות וכל כך הרבה דברים לעשות,
כל כך הרבה פרחים לראות.
"אל תיעלמי לי".
זה הרגש הראשון שהצלחת לאמר לי.
הפעם הראשונה שיכלתי לדעת שאתה באמת מרגיש.
אבל גם אני מרגישה,כמעט כמוך,
אני מרגישה שזה לא המקום שלי.
שאתה לא המקום שלי,
אני מרגישה שאני כבר לא מרגישה.
ואתה עוד זיכרון מתור אחרון,שניה לפני,
עם 3 סוכר,
אבל כמו שאתה בטח יודע,זה נגמר.
ועכשיו טעם לוואי מחליף אותך,
טעם רע.
שגורם לי לרצות רק לברוח ממך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
