בשבת בערב, כשישבנו יחד וצפינו בעוד תוכנית של "האח הגדול", התבוננתי בך. כך מהצד, בלי בכלל שתשימי לב.
ניסיתי להבין מה הופך אותך לכל כך מיוחדת בעיניי.
מדוע אין שנייה לך ומדוע את כה מושלמת מנקודת מבטי.
בעודי מתבונן הבחנתי במבט הזה שלך שמשדר כולו אמון, כנות וכל כך הרבה אמיתיות.
המבט העדין הזה שלך, המורכב משני אוקיינוסים שעומקם אינסופי,
הצליח תמיד לסחוף אותי למצולותיו עם מחשבות וזיכרונות שחווינו יחד רק שנינו.
חוויות שלא היה סיכוי שאחווה עם אף אחת אחרת מלבדך. לאף אחת אין את החוכמה שלך, את חוש ההומור שלך,
את היכולת שלך למצוא תמיד את המתוק בין כל המר שמסביב באופטימיות שמאפיינת רק אותך.
אף אחת לא קוראת אותי כמו ספר פתוח כמוך,
אף אחת לא תשים לב אם מה שיוצא לי מהפה אלו הם חצי אמיתות או שקרים מלאים,
לא תדע מתי אני באמת שבורה מבפנים, לא תבחין במאומה.
לאף אחת אני לא חשוב יותר מאשר היא לעצמה.
לאף אחת, מלבדך.
וכך גם להיפך.
אני מבחינתי אתן תמיד הכל בשבילך, אהיה מוכנה לעשות הכל למענך,
אחצה הרים וגבעות בשבילך, אוריד את הירח, נוגה ומאדים רק לכבודך,
אקעקע כל איבר ואיבר בגופי עם שמך.
אקריב את חיי,
אוותר על הכל,
בשבילך.
אף פעם לא באמת הודיתי, באופן הראוי לך, על כל מה שלימדת אותי, על כל רגע של איכות לצידך ובעזרתך.
מעולם לא התוודיתי בפנייך אודות כל הדברים הללו,
לפחות לא ברמה כזו של פתיחות, אבל בכל 17 שנות חיי אני יכול להתגאות שהיית היחידה,
הבחורה האחת הבודדת מבין כל מיליארדי הבחורות בעולם,
ששמעה אותי אומרת לה את שלוש המילים במלואן.
אז שוב,
חשוב לי מאוד שתמיד תדעי ותזכרי-
א-נ-י א-ו-ה-ב-ת א-ו-ת-ך. כל כך אוהבת אותך,
אמא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
