חיי עמוק בגוף של אישה.

אני מרגיש מצויין לאחרונה. הייתי בהופעה של ארקדי דוכין עם שני ידידים, הקהל היה מבוגר יחסית ורדום ואנחנו החלטנו להשתולל ולעשות שמח וממש הגזמנו (אבל לטובה) צרחנו דברים ודברנו עם ארקדי ועם הנגנים תוך כדי ההופעה וגם אחריה וכל האנשים הסתכלו במיוחד עליי כי אני אחרי הכל אני בגוף של בת בחברת הבנים אז הייתי מרוצה מהגוף שלי באותו ערב כי אני טיפוס שאוהב את אור הזרקורים עליו, אנשים אחרי ההופעה באו ואמרו לי "את וחברים שלך ממש אחלה" ואנשים באו אליי באמצע ההופעה ואמרו לי איזה שירים לבקש ממנו לשיר ואפילו הברמנים באו אלינו עם בקשות. לא יודע, באותו ערב לא הרגשתי אישה כמובן אבל גם לא שנאתי את הגוף שלי, הרגשתי שאני מי שאני והקליפה הזו בכלל לא משנה.

עוד משהו ששימח אותי היה שהלכתי לקנות חולצות ערסים כי כרגע אני קצת מה שנקרא פריק ואני שונא את זה, נימאס לי קצת אז קניתי חולצות של ערסים עם צוורון וכפתורים ואמא אמרה שבתמורה לזה אני צריך ללבוש חולצה שניראת בדיוק ככה רק בורוד והאמת שהסכמתי בלי יותר מידי ריבים, אפילו רציתי ללבוש אותה בלי קשר ואיך שיצאתי מהבית כולם אמרו לי "את ניראת כמו ערס" או "את ניראת כמו סקייטר" או כמו הומו ואף אחד לא קרא לי פקצה או ילדה קטנה או משהו כזה כמו שבדרך כלל האנשים שאני מסתובבת איתם מגיבים לצבע הורוד וזה עשה לי ממש טוב לשמוע שמתייחסים אליי כמו אל גבר. גם כשלא פונים אליי כאל גבר ורוב האנשים לא רוצים להרביץ לי כי אני בת תמיד מזמינים אותי כשזה רק הבנים ותמיד הבנות שואלות אותי למה לא איזה בן מסויים לא רוצה אותן.

בכלל, שמדברים עלהבדלים בין בנים לבנות לא מכניסים אותי לאף קטגוריה מבינהן ואף אחד לא יודע שאני יונתן אז זה גורם לי להרגיש ממש טוב. אולי אנשים מסתכלים על פנימיות יותר ממה שאני חושב כי אחרי הכל מבחות אני כן אישה. אשה עם ציצים ושיער ארוך.

אני גם שוקל כבר להוציא את עצמי, את יונתן החוצה, לספר למישהו כי כמו שאמרו לי בתגובות אני מחכה שמישהו יראה כמה אני לבד, כמה אני סובל, שמישהו יוציא ממני את האמת בכוח אבל האחרים לא רואים כמה אני מחכה להם וכניראה אני צריך לפעול בעניין.

כמעט יונתן. (שמרגיש כרגע טיפה יותר מכמעט)