כינוי:
TheKiteRunner בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
נחרט בראש .
" תודי שלא חיבבת אותי אף פעם ... "
- " |מחייכת| היית היחידה שפשוט היה לה את הכוח , אוווח ! להוציא אותי מהכלים ! לעצבן אותי ! "
" חחחח .... אף אחד לא באמת מצליח לעצבן אותי ..."
- " עכשיו תודי את , גם את לא סבלת אותי , שאמרו לי ללוות אותך , בלב צרחתי ' יווואוווו רק שלא תזרוק עלי איזה ברזל ' "
" האמת , תיכננתי שתבואי אחרי , עד החדר ואז אני אטרוק לך את הדלת בפנים ואגיד לך שלא עינייך מה אני עושה בחדר ... "
- " כן גם את זה חשבתי שתעשי ... חחח ... "
" |התחלתי לארוז תיק| "
- " מתי הפכת להיות כזו ... ? קשה , שאי אפשר להגיע אליה ? "
" פעם הייתי תמימה , אחרת לגמרי , אחרי ששחר מת , אמא אמרה שיהיה בסדר , מאז שגיליתי שהיא שיקרה ... בערך מאז , הפכתי לכזאת ..."
| היו פה כמה משפטים שאני לא זוכרת |
" אני לא מאמינה שאת יושבת מולי עכשיו , תמיד סיקרנת אותי , רציתי לדעת מי את באמת ..."
- " כן האמת שגם לי קצת הזוי לשבת מולך ..."
" את לא בוכה הרבה נכון ? "
-
" אני לא בוכה אף פעם ... יותר נכון , אחרי ששחר מת , בכיתי לילות שלמים ,
בלי שאף אחד ידע , רק אני והכרית ... אחר כך התחסנתי , היום אני בוכה
מכלום מלהאכיל את האחיין שלי , מלהסתכל על התאומים ..."
" כי זה מעלה לך געגועים ? "
- " לא יודעת למה ממש ... זה פשוט יוצא ..."
| היו פה כמה משפטים שאני לא זוכרת |
" אל תסמכי על אף אחד ... באמת , זה לא שווה את זה ..."
- " את יודעת מה אבא שלי אמר לי פעם ? "
" מה הוא אמר ? "
- " הוא אמר לי , ' כל אותם אנשים שאת נותת להם הכי הרבה מעצמך , לא יתנו לך שום דבר בחזרה ' ... "
" הוא צדק ... כנראה ... "
- " רוצה שאני אגלה לך משהו ? סוד כזה ..."
" שוט ! "
|לכמה דקות הייתי ממש עסוקה בסידור התיק שלי הקשתי בחצי אוזן ובחצי השניה התאמצתי לא לשכוח כלום אבל
היא אמרה פה משהו שבאמצע היה | " אז עשו עלי חרם ... ומממ... נכנסתי לדיכאון רזיתי הרבה ... " ואת המשפט האחרון , אני לא אשכח לעולם .... היא הסתכלה
עלי הרגשתי את זה " ואז היא מתה , בתאונת דרכים ... "
" אני יכולה לשאול אותך שאלה אישית ? "
- " כן , אפשר ..."
"היית מעורבת פעם בתאונת דרכים ? "
- " כן , קטלנית ... ה 'נקודת חן' הזו פה .. זה בעצם רסיס שאף פעם לא יצא .... איך ידעת ? "
" לא ידעתי ... "
| פתאום היא קמה מהמיטה ונעמדה |
" את יכולה לשבת ... אני מרשה ..."
- " בא לי לבכות ..."
" אל , זה לא שווה את זה .... "
- " את כל כך אחרת ... ממה שראיתי עד עכשיו ... בבקשה אל תעשי לעצמך שום דבר רע ..."
" אל תדאגי לי , אני מהשורדים ... מכירה אותם ... ? "
- " אוף אבל באמת ... בא לי לבכות ..."
| רציתי לחבק אותה , כמו שאני לא חושבת שרציתי לחבק אי פעם מישהו ... אבל ... התביישתי |
" רוצה לבוא איתי להיפרד מכולם בחדר אוכל ? "
- " כן . בואי ... אני אלווה אותך ..."
|
שם כבר פגשתי גם את המפקדת השניה , שכבר חזרה איתנו לחדר אני רק זוכרת
שצחקנו הרבה שלושתינו ... ועוד משפט אחד קטן שהמפקדת השניה אמרה לי ... |
"
אני לא אשכח שהסתכלת עלי, ואמרת ' הכל בגללך , לא עזרת רק הרסת את הכל ,
תודה רבה לך באמת ' זה היה הפעם הראשונה שחייל שעמד מולי , חייל שלי ,
כאילו לקח סכין הכניס ללב שלי , וסובב ... כדי להרוג ... והרגת אותי ...."
| ואז היה לה טלפון , והיא הייתה חייבת לרוץ ... היא רק אמרה לי לקחת את הטלפון שלה ... |
" בואי תביאי לי חיבוק אחרון ... פה ... שלא יראו אותנו ... "
|
ואז חיבקתי אותה ... את החיבוק הכי טוב שלי ... היא נישקה אותי , אני
חושבת שהרגשתי את הנשיקה הזו על הלחי כמה שעות אחרי , שכבר הייתי בבית
אפילו ... ועד עכשיו לא הצלחתי להוציא מהראש את השיחה ... את החרם שהיא
עברה ... ואת המוות ההוא ... שאני לא יודעת איך להתחיל איתה שיחה חדשה ,
ולגרום לה לדבר איתי עליו .|
" לפעמיים רושם מוטעה יכול להביא לפספוס גדול ... לילה מקסים "
תודה , שלא נתת לי לפספס אותך ...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
