היה לי כייף כי הייתי בים

ובוואו

ולא למדתי

ואפילו טיילנו

וראיתי את צלע 3>

והיו מלא ערבים כי היה עיד אל אד'חא או וואטאבר (לא שזה כ"כ טוב או משו)

ועכשיו יש לי מלאנתלפים שיעורים להשלים -_-"

הבלוג הזה גוסס, והוא היה כבר בן שנה שזה די הרבה,

וזה לא שנגמר לי הכוח לכתוב,

פשוט נגמר הזמן. כי אני מעדיפה לעשות עוד שיעור פרטי פה ושם ולהרוויח כמה גרושים, ולהיות במחנה עוד חצי שעה מאשר לכתוב פה. וזה הרבה יותר טוב. והדבר הזה נשאר פה רק למקרה שיהיה קשה, וגם כדי לזכור את כל מה שהיה, כי זה נורא כייף.

(וזה לא שכ"כ קל עכשיו, פשוט מה שנקרא זורמים, ואני כ"כ עסוקה שגם את ה5 שורות האלה השחלתי בין השיעור פרטי שהעברתי לזה שעוד מעט אני יעבור בעצמי בגלל הדפקט-גאומטריה שלי במוח, לעבודה בלשון ולמה שאני עוד צריכה לעשות באנגלית.)

שיואו, די.

אני מה-זה לא בנויה לספונטניות וחוסר וודאות. ואני מה-זה צריכה שתגידו לי מה יהיה בכלל עם הכייפת בגלל שאנחנו מסיימים ללמוד יותר מאוחר. אז מה אם זה רחוק!$%&**$# נמאס לי שאמא צועקת לי לקחת את הדברים של מתמטיקה מהשולחן אוכל ושאני נהיית טפשה ממשפט למשפט, אז

ביי.

עריכה- 26/12, 13:39:

רק תזכרי.

27/12

1/1

11/1

13/1

26/1.

ויש לי מחסום כתיבה, כי פעם רביעית שאני מנסה לכתוב משהו בעל משמעות ולא יוצא.

רק כלמיני משפטים עפים לי במוח, על צמחונות, והכיתה, והבצפר הדפוק הזה, על בגרויות, על המחנה.

מה קרה לי? פתאום יצא לי כל החשק מהבלוג. אל אני יודעת שאני לא יסגור.

שיהיה לכולכם יום נהדר מלא בפרחים ופרפרים וכל טוב ^^ הלכתי לישון