קצת עמוסים הימים האחרונים, מה שרוב בני גילי מכנים "חופש", או התקופה שנקראת סוכות, או חג האסיף.

כ"כ הרבה מחנה בבת אחת לא ראיתי כבר הרבה זמן, ואני אומנם יכולה להתלונן,

אבל אם זה לא היה, הייתי מתלוננת גם על כמה שמשעממם לי כי יש לי יותר מידי כלום.

אחרי שהוזמנו בחמישי (נראלי) לסוכתו החביבה של זוהר, ואח"כ הלכנו לבמה לפגוש את כל החבר'ס, שחלקם היו שיכורים מפחידים, קמנו לבוקר יום שישי עם אה לוט אוף מחנה, והפתעה כייפית במיוחד של צופה אחת (שזופה ממש אפילו) שבאה לבקר, בלי מדים, למרות שהיא אמרה שהיא תבוא עם.

אח"כ כמו באורח פלא באו משומקום צליל ודנה המשעשעות, ותקענו את ניר (שסופסוף כבר לא קטין והיה לו יומהולדת אתמול, כמו לאחותי, ובדיוק שנה לחוג שלנו, ועכשיו הסוגריים ארוכים מידי ואתם לא זוכרים מה היה לפניהם אז תצטרכו לקרוא שוב) במחנה מלללא זמן, אבל היה כייף אחד גדול.

אח"כ היה בית של ספיר עם המון קורנפלקס טעים והמצאות מטומטמות כמו של טוסט-עם-קוביות-שוקולד-בתוכו, ושירים כיפיים וסתם שטויות.

יום שבת היה מין רגוע כזה (ושוב, יומהולדת לתמרי הגדולה והיפה שלי 3>) עד לתפנית המתעיה בחיינו, של ספיר ושלי כמובן- הנסיעה לגבעת טל, והגילוי המקומם שלא, גבעת טל אינה ממוקמת מרחק שנות אור מכאן! (רק כמה דקות סינג'ור הורים, פלוס רבע שעה נסיעה).

היינו עם עומר המאגניבה, בבית המאגניב של עומר המאגניבה, ואח"כ ישבנו עם ירדן המפורסם (שלא זכר מי אני, אז הזכרנו לו), ועם ניב שספיר העירה משנ"צ, ואח"כ גם עם אוהד המגעיל שהזיע הרבה ושגב שהגיע הרבה פחות אחרי שהם נסעו באופניים ממוצקין לגבעת טל, שזה סוג של רחוק מאוד.

היום היה מחנה, שוב, הפעם כבר די יצא מכל החורים, עם כל ההפנינג סוכות (אני בסוף ייראה כמו ארבעת המינים) צעקני ורועש, וליווי הדרכה, וסתם סביר ודי נחמד כזה אפילו, בסופו של דבר (איזה שינוי של 180 מעלות מתחילת המשפט ועד סופו! :O)

כל הימים האלה היו מלווים בהכנה של מיליון צ'ופרים קולים לטיול של מחר, מה שמוביל אותי לזה שאני צריכה ללכת, כזה כאילו, כי מחר צריך להיות בכיכר התותח ב6:35 :O שזה אומר לקום ב.. הולי שיט!!!!!! 5 וחצי.

בייייייייי.

אוי שיט. מוקדם ממש!