בזמן האחרון אני במסע לחיפוש תעסוקה. בסופו של דבר הסופשבוע הוכתר כמספק די והותר במבחן תמורה מול תועלת, בעשיית בייביסיטר גם בערב שישי וגם בערב שבת, וטראח, הכסף השבועי בידי, מה שהוכתר כבחירה חכמה בסופו של דבר.
בזמן שהצוציקים שעליהם שמרתי שכבו על משכבם בשלום (אוקיי, לא מתאים פה. הם חס וגראס לא מתו. אני עדיין צריכה את העבודה הזאת לפני שאני יהרוג אותם) התחלתי מההתחלה ספר שכבר כמעט סיימתי לפני הקורס מדצ"ים, אבל בגלל שלא הקשבתי לענבר החכמה הייתי צריכה להתחיל את כולו מהתחלה בגלל ההפסקה הארוכה הזאת, וטחנתי כמויות בלתי נדלות של קראנצ' עם חלב.
למחרת, בבית אחר, עשיתי בדיוק אותו דבר, רק שהקורנפלקס התחלף בגלידת פצפוצי שוקולד, הילדים גם התחלפו, אבל הספר נשאר אותו אחד. גם כמות הכסף שקיבלתי הייתה זהה.
חזרתי הביתה בסביבות 1, ולוידעת מה עבר עליי אבל היה לי חשק לצייר. לא סתם לציר, אלא על הקיר. לא סתם על הקיר, אלא פה הדוב. ועכשיו יש לי קיר ם פו הדוב, וזה נראה כמו חדר חינני, רק של ילדה בת 4, וחצי.
בבוקר של יום ראשון המשכתי עם אותה הספיריט היצירתית ועכשיו יש לי כבר הנסיך הקטן ליד המיטה, שלא יצא משו ומשפחת סימפסונס כפרעליהם, שיפים אפילו עוד יותר בחושך.
באותו ערב יצאתי עם שלל הכסף החדש לקריון עם אלינה, כי זה מה שעושים כשאין לך מה לעשות. ישבנו בגרג כדי להרוות את צמאוננו ועוד יותר את שעמומנו ואח"כ פטרלנו בקריון במטרה להעביר את הזמן. חזרנו להתנחלות בבית של אלינה והתמרחות על הספה עם רצף סרטי מעודדות צמודות,כי אנחנו בנות ואין מה לעשות (וזה גם מה שהיה בהוט פאן ._.)
היום בבוקר קמתי לצלילי הודעת הסמס שמבשרת לי שאלמוני בשם ירדן שלח לי שיהיה לי יום אהבה שמח.
אחרי סקירה מוחית נרחבת של כל הירדנים שאני מכירה, ובירור קצר עם אלינה שקיבלה סמס זהה התברר שהירדן היחיד שיכול היה לעשות את זה היה חניך ה'ניק ומושי כפרעליו עיניים ששלח לכולנו (כאילו, ט'ניקים וקומונרים) את הסמס הלבבי הזה.
בכלאופן, זה לא שאני עושה יותר מידי בימים אלה, אבל אני חושבת שההספק של החופש הזה הוא אחד מהטובים.
בהמשך השבוע יש גם מז"מ, שזה בשפה די פשוטה ת"א, ואח"כ אני רוצה לבוא לבקר אותכם, אז תתכוננו נפשית. גם פיסית :)
שבוע הבא יש גם מפגש קורס, והולך להיות שוס, ותבואו כולכם עם חולצת קורס ירוקה כדי שנזהה אחד את השני,
ואוף, אני כ"כ רוצה שהשנה הזאת לא תיגמר לעולם,
אבל אני כ"כ רוצה ששנה הבאה תתחיל,
ואני עוד מסוגלת להשתגע (אה, ואני גם מאוהבת בין היתר בילד בן שנה וחצי, ואני רוצה לאמץ אותו, או לפחות לעשות עליו בייביסיטר בחינם כל שבוע, למרות שכבר עכשיו אפשר לפתוח גנון אצלי במשפחה המורחבת, עם 17 בנידודים)
לילטוב. תישנו טוב בשבילי, כי אני כנראה לא אצליח מרוב שחם פה -_-
Suzanne takes you down to her place near the river.
You can hear the boats go by,
You can spend the night beside her.
And you know she's half crazy,
But that's why you want to be there.
And she feeds you tea and oranges that come all the way from China.
And just when you mean to tell her that you have no love to give her,
Then she gets you on her wavelength
And she lets the river answer
That you've always been her lover.
And you want to travel with her,
And you want to travel blind,
And you know she will trust you,
For you've touched her perfect body with your mind.
And Jesus was a sailor, when he walked upon the water
And he spent a long time watching from his lonely wooden tower.
And when he knew for certain, only drowning men could see him,
He said: "All men will be sailors then, until the sea shall free them."
But he himself was broken
Long before the sky would open,
Forsaken, almost human,
He sank beneath your wisdom, like a stone
And you want to travel with him
And you want to travel blind
And you think maybe you'll trust him
For he's touched your perfect body with his mind.
Now Suzanne takes your hand and she leads you to the river.
She's wearing rags and feathers from Salvation Army counters.
And the sun pours down like honey on our Lady of the Harbor.
And she shows you where to look, among the garbage and the flowers.
There are heroes in the seaweed,
There are children in the morning,
They are leaning out for love,
They will lean that way forever,
While Suzanne holds the mirror.
And you want to travel with her,
And you want to travel blind,
And you know you can trust her
For she's touched your perfect body with her mind.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~דוּשה~