הקיץ פה, כבר באופן רשמי.

אפילו החופש התחיל, ומה שהיה אמור להיות הכי כייף בעולם, לא מרגיש לי מיוחד בכלל.

סתם עוד המשך של התקופה האחרונה, של ללכת-לא ללכת לבצפר, איך שבא בבוקר, תלוי בצד שקמים עליו, או בשעה, או במערכת.

נראה כמו סתם עוד יום של הברזה לים, או של עוד מסיבת סיום עם המורה הזה או עם אחר וכל הממתקים וכוסות הפלסטיק שמפוזרות בפח הכיתתי.

וחסרה כ"כ החתימה הזאת, המשפט הזה שיגיד שזהו, נגמר.

ואיפה כל ההנחיות? ומה אני יעשה עוד חודשיים ו10 ימים, כשאני יקום בבוקר? באיזה שעה אני יתחיל, באיזה אני יסיים? איזה ספרים אני צריכה לקנות, איזה צבעים של תלבושת מותר לי, לאיזה כיתה אני ייכנס, עם מי אני יהיה בה, מה אני ילמד בימי ראשון, ושני ושלישי? למה לא אומרים לנו כלום? למה הכל מוסתר במין ערפל שכזה?

אוף, תיכון. גדול עליי. אני רוצה עוד שנה-שנתיים בחטיבה הזאת.

כי בסה"כ, היה לי כייף.

עוד שנייה ופיפס קורס מדצים פה, אולי זה מה שייתן את אקורד הסיום, יראה לי שזהו, יש לך חופש, תעשי מה שבא לך, תהני.

יש כ"כ הרבה דברים שאני צריכה להכין, ולקנות, ולעשות ו..

-אוקיי, רשימה, עכשיו-

^^ חולצה כחולה שלי, ולגנוב אחת מענבר :)

^^ ללכת עם אמא, חולצות בתמנון.

^^ לכבס ולייבש את הנעלי ספורט שלי.

^^ אל-תוש, כי אין בבית.

^^ ללכת להסתער על הסופר, ולקנות כמות ממתקים, שגם אם אני לא יאכל את האוכל במדצ"ים, אני יהיה שבעה.

^^ למצוא תיק שיהיה נוח ליומיים טיול.

^^ לסדר את התיק, לא מאוחר מידי.

^^ לא ללכת לישון מאוחר, כדי לא לצבור שעות עייפות.

^^ להוציא את המזרון מאיפה שהוא לא נמצא.

^^ לסדר קצת את החדר, כדי לא להשאיר אחרי חורבה ל11 יום.

^^ המוןהמון צ'ופרים.

^^ לסדר רגליים! :O

וזהו. אני חושבת.

ויש היום מחנה, שיחה על הכייפת משו, רק חוג ט'. עם יעלינקה.

ואתמול היה ים-יומולדת לשגב ודורון, עם המון אנשים, חלקם חדשים שנודדים לתיכון שלנו שנה הבאה, אפילו איתי במגמה :O

ואוף, אני רוצה כבר יום ראשון. ורק בגלל הסיבה שאני כבר רוצה לעשות משהו. ולא לשבת בבית. או ללכת להיות בקריון. 

ובסה"כ, כייף פה :)

להיצ'!