שנורא כייף לי בזמן האחרון

ואולי בגלל זה אני מעדכנת כ"כ הרבה בזמן האחרון, כי יש לי כ"כ הרבה מה לספר.

כמו למשל..

שהולכת להיות במוצקין כייפת, והיא הולכת להיות אדירה מאין כמותה

אחותי נרשמה אליה

אח של המיטל גם נרשם, וזה עושה לי הכי כייף בעולם. תפסיקי לחשוב עליה, היא גורמת לדמעות.

מחר מקבלים תעודות, ונגמר

יש קורס מדצים, ממש מעבר לפינה

היום עשינו גרפיטי של חוג ט' על הדלת של המחנה, ונהניתי המון

אני נורא אוהבת אותן. ואת כולם, בעצם

קיבלנו ספרי מחזור

זוריק צילם אותנו היום

מחר יהיו פיצות, כנראה

וגם יומהולדת לשגב ודורון

והן גם הולכות, עוד חודש וכמה ימים. וזאת אולי הפרידה הכי עצובה שתהיה לי, בזמן הקרוב לפחות.

25 ליולי. זה יגיע יותר מידי מהר. נועלים אותן במחנה וזהו, לא נותנים להן ללכת.

ובקשר לזה, אני כבר כ"כ מבולבלת,כי חציתי קוים אדומים שאסור לי, ופירסמת דברים שלא רציתי שאנשים מסויימים יראו, והם בטוח גילו לי את הבלוג, ונזכרתי, ומחקתי, והמשכתי לכתוב, ושמתי זין, ו.. ו..

בקיצור

אנחנו שוכחים לפעמים את הקו האדום שלנו

ואם אתם, היי, שם, קוראים פה, ואתם לא באמת אמורים, כי אתם לא חברים שלי, ולא בגיל שלי, ואני לא רוצה שתקראו,

אז תמצאו את הקו האדום. תנסו. כי כשלי זה קרה, איבדתי אותו. ואני כ"כ מצטערת בגלל זה. בכל רגע. שלא לחצתי על האיקס הקטן הזה למעלה, ויצאתי. שקראתי דברים שלא הייתי אמורה לקרוא, שמצאתי אובר מידע. והעצוב שזה בכלל לא נעשה בכוונה.

בכל אופן,

ואם החלטתם שלא, אין לי בעיה אם זה. אני לא הולכת לכעוס על מישהו שקורא לי בבלוג, או שיודע עליי משהו שלא רציתי,

כי זאת בסה"כ המראה הכי אמיתית שמישהו יכול לשים מולו, אי-פעם.

ואחרון חביב,

לא סתם זה נכתב ברשת. כי אם הייתי רוצה שלא תראו את זה, הייתי כותבת למגירה.

וזהו. אז מה, חופשה נעימה?