מתוך הבדידות של ימי השישי שיש לי בזמן האחרון, שנובעת מכל הבגרויות,
הגעתי להיום לתובנות חדשות, תובנות זו אולי מילה גדולה מידי,
אבל הגעתי למסקנה ש...אני פשוט לא מעריכה מספיק את מה שיש בשבילי,
אני לא מעריכה מספיק את ההורים שלי שלמרות כל החפירות הם עדיין פה בשבילי
,לפעמים אפילו את החברים שלי אני לא מעריכה מספיק, כשאני מתחילה עם העקיצות שאני תמיד מתחרטת אליהם
. אני לא מעריכה את עצמי מספיק, בכל מובן שהוא. אני לא מעריכה את המקום בו אני גרה , הארץ, העיר, הרחוב והדירה.
אני לא מעריכה את העבודה שלי , או אפילו את הלימודים שלי שכן, באמת מגיע גם להם כבוד כי עד כמה שלימודים זה מתסכל ושנוא , וואלה בלי הלימודים הייתי אפס מאופס ואני שמחה שלא, שאני אפילו נותנת את כל מה שיש בכוחותי כדי להצליח-
דברים שאחרים לא עושים. בקיצור כשם הכותרת, זה לא מאוחר מידי וצריך להתחיל בשינוי,
להודות על כל יום , אפילו על הבעיות שמופיעות , שהן כזבוב לעומת צרות של אחרים.
צריך להתחיל לחיות, ולראות את הכל בענן ורוד יותר, אחרת זה סתם הופך לתסכול ומרמור שלא מובילים לשום מקום.
זה עוד לא מאוחר להשתנות :)
LUCY
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
