השנים האחרונות היו משמעותיות בשבילי.

קרה בהם כל כך הרבה,

הכרתי את 9, התחלתי ללמוד, למדתי לקבל ביקורת באופן שיקדם אותי,התחתנו והפסקתי לבכות,

בשנה ב' הכרתי את הטרשת, התחלתי להזריק לעצמי תרופה כל יום למרות הפחד שאחז בי כל יום מחדש,

הסתבר שהתרופה לא עזרה, ואפילו עשתה לי בעיות אחרות, אז גם היא התחלפה.

כמובן שתמיד קיבלתי תמיכה מ9 ומהסביבה הקרובה שלי, אחרת איך הייתי עושה את זה?

תמיד ידעתי איך למרות מה שמסביב הלימודים שלי בראש, ואני יכולה להצליח בהם,

ובשנה ג' עשיתי את זה בגדול. זכיתי בתחרויות ובכלל,

אני חושבת שהשנים האלו בנו אותי מהמון בחינות.

והשנה, עוד משהו משמעותי,

אני כבר בשבוע 32,ב"ה, וזה אושר גדול!

אבל הפעם, אני ממש לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר.

אני צריכה להגיש פרוייקט ועבודות סמינריוניות.

וזה מלחיץ, ואסור לי להיות בלחץ בגלל הטרשת ובגלל ההריון,

ואולי בכלל אחרי הלידה יהיה לי עוד התקף, כי ככה זה בדרך כלל

ואני צריכה להספיק כל כך הרבה כי אחר כך מי אמר שיהיה לי זמן??

ואני יושבת וחושבת,

וכשאני צריכה לשבת ולעבוד,

אני פשוט לא מצליחה.