ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר שונאת רבנים.

אני יודעת שאסור לי להגיד את זה,

אבל אני לא יכולה שלא.

אולי נתחיל מלספר שאני עושה סטאז' במכללה.

זה משהו שמאוד רציתי, ובשלב מסויים,כשגם לא יכולתי לחפש משהו אחר בגלל ההתקף שהיה לי- זה גם מה שנשאר.

אני מאוד שמחה על זה שאני יכולה ללמוד עוד, ולהעביר הלאה דברים שאני יודעת.

אבל היום התברר לי שמישהו ניסה לשים לי מקל בגלגלים.

...הרב.

הוא נתפס אלי, כבר משנה שעברה, בגלל עבודה שעשיתי ולא מצאה חן בעיניו.

כנראה שמאז הוא פשוט לא משחרר...וזה מעיק.

היום במדרגות פגשתי את העוזרת של הראש מגמה שלי.

היא שאלה אותי אם אני עושה את הסטאז במכללה ועם מי, אז אמרתי לה.

אח"כ היא סיפרה לי שהרב אמר לה שהוא לא רוצה שאני אעשה את הסטאז במכללה, אז היא שאלה אותו למה?... גם לה זה בא בהפתעה.

הוא אמר שאני לא מתלבשת צנוע מספיק, שהוא הרב והוא יחליט מי תהיה כאן ומי לא.

אני??

א. זה לא נכון.

ב. במכללה אני כל כך משתדלת, בגלל שאני מכבדת את המקום ועד עכשו גם את הרב-  אז אפילו יותר.

היא ענתה לו- שאני התלמידה הכי טובה שלהם,שאני ילדה כל כך טובה. שאולי הוא מתבלבל והוא התכוון למישהי אחרת?

אבל הוא לא. הוא יודע טוב מאוד מי אני.

הוא רק לא מכיר אותי, את היכולות שלי, את המאמץ שלי, את מה שאני באמת, את הטרשת.. על זה הוא אף פעם לא התעניין.

היא אמרה שהיא- שהיא דוסית, לא רואה שום בעיה באיך שאני מתלבשת, שאני ממש בסדר ושיש בנות שהרבה פחות צנועות ממני, ואף אחד לא מעיר להם,

שאף פעם לא הגדירו רף- מה מותר ומה אסור פה,

ושיש מורות שהולכות בצורה ממש לא צנועה או בלי כיסוי ראש- אז למה אני??

היא אמרה לו שאם הוא יגיד את זה הוא יעשה מעצמו צחוק, כי זה דבר לא נכון להגיד, וחוץ מזה שיש לי הרבה מה לתת

והיא צודקת.

הודתי לה מאוד על מה שהיא אמרה.

אם אני הייתי צריכה להגיד לא הייתי יכולה, פשוט הייתי מתחילה לבכות, שומרת את כל הכעס ומתפוצצת מבפנים.

אני באמת לא מבינה- למה הוא נתפל אלי?? מה עשיתי לו רע?

ובכלל- איך זה שכלפי חוץ הוא תמיד נחמד אלי, ומתעניין מה שלומי ואם אני עדיין גרה קרוב... אבל הוא אף פעם לא העיר לי??

אני לא מתכוונת לפתוח את זה במכללה,

כי היא אמרה שלדעתה אחרי מה שהיא אמרה הוא סגר את הפה,

אבל זה ממש כואב לי בפנים,

איך שאדם אחד שיש לו מעמד יכול לדון אנשים וכל כך לפגוע-

מאיפה יש לו את הסמכות? ולמה הוא מדבר כאילו הוא אלוקים? ("אני הרב ואני אחליט")

רב אמיתי אמור לקרב, לא להרחיק.

אם תשאלו אותי הוא מסוג האנשים שאני לא סולחת להם- גם לא ביום כיפור.

אם באמת היתה לו בעיה והוא היה רוצה לפתור אותה איתי, הוא פשוט היה בא ומעיר לי- ובעקבות זה הייתי שוקלת האם לשנות, איפה ואיך...

אז אולי הבעיות היו נפתרות, ככה- בדיבור, זה כל כך פשוט עם מילים.

אבל לבוא מאחורי הגב ולשים לי רגל זה סתמי.

זה כאילו הוא רצה שזה יקרה אבל לא רצה שידעו שזה בגללו וזה הכי מגעיל,

לנקות את עצמו..

בקיצור ממש בא לי עכשו לחנוק אותו

וכולי מבפנים עצבנית וכועסת,

למרות שזה הדבר הכי גרוע- גם לגוף שלי וגם בגלל שזה אומר שמה שהוא אמר באמת השפיע עלי.

אבל מה שצריך לקרות יקרה, כי הוא לא זה שבאמת מחליט (למרות שהוא חושב ככה),

אולי יהיה לו קשה לקבל את זה אבל יש מישהו מעליו שמכוון מה נכון ומה לא, מה יקרה ומה לא,

ואני אסתדר כי ככה הוא רוצה שיהיה, ולא בגלל שהרב קבע.

בכלל הוא נתפל אלי כי שנה שעברה היתה עבודה שלי שהוא ראה ולא אהב, וזה עורר מחלוקת ודיון אצל ראש המכללה-

והוא (הרב) קרא לי לשיחה. אני לתומי חשבתי שהיה ונגמר. הבנתי ולמדתי להבא. זה הרי העניין בללמוד.

מעניין שכשזכיתי כל כך הרבה פעמים- הוא לא קרא לי להגיד איזה יופי, כל הכבוד, ישר כוח או שיצגתי אותם בכבוד- ...אפילו לא פעם אחת.

אפילו לטקס הוא לא בא..

בסוף שנה שעברה הייתי צריכה להגיש עבודת פרוסמינריון,

ודיברתי עם המנחה שלי שאני אגיש טיפה מאוחר, והיא אישרה לי.

בתחילת השנה באתי אליה, סתם דיברנו ואמרתי לה שאני מצטערת על כל זה כי היתה לי קצת תקופה קשה (ואני התכוונתי בכלל לזה שהיה לחץ, שעברנו דירה, שקיבלתי התקף...) והיא אמרה שהיא יודעת, שמלכה (העוזרת של הרב) אמרה לה.

לא הבנתי מה היא אמרה לה- ואם היא אמרה לה מאיפה היא בכלל יודעת..?

עכשו אני מבינה- שהיא אמרה לה משהו אחר...

הייתי צריכה ללכת ללמוד במקום חילוני- לא יודעת- בצלאל, הדסה, מכון אבני,ויצו חיפה,אריאל.. הרי יש מליון מקומות

אבל לא הלכתי- רציתי דווקא שם.

הלכתי למכללה הזאת כי לא רציתי להרגיש זרה- דתיה בין חילונים, והרגשתי שטוב לי להישאר בתוך הבועה,

אבל אחרי הכל הבועה שלי, המקום שהוא כמו בית שני- דוחה אותי. ולא שיש לו סיבה, פשוט סתם.

הרי כל אחד צריך למצוא מישהו להתנכל לו.. 

שכחתי שאצלנו כולם צריכים להראות אותו דבר, להגיד אותו דבר כי אם לא- אז את כבר לא שייכת

וגם אם תנסי בהמשך ישאר עליך מן תג כזה שלא יורד, גם אם תשפשפי ממש ממש חזק.

איך זה שאני- שתמיד דואגת להגיש עבודות בזמן ושהכל יהיה רשום,

תמיד בסוף כל שנה צריכה לרדוף אחרי מרצים כדי שהציונים שלי יגיעו למחשב

... למרות שלכולם כבר יש ציון??