אין צירופי מקרים. אין "טעויות".

ע"ע פוסט קודם.

למדתי את הלקח. אחרי כמעט יומיים של אובססיה מיותרת החלטתי בעצה אחת עם אנשים טובים שאני יותר מזה.

אני יודעת שאני יותר טובה מזה.

I've been doing this long enough, ואף פעם לא היה לי קל.

אני לא יכולה להגיד שהפסקתי לכעוס, או להיות נעלבת, כי עם האגו שלי יש הרבה מה לשקם, ברוך השם.

יחשבו מה שיחשבו, האימפריה שהיא אני לא תיפול, לא בשבעים שנים הקרובות, ואולי גם לא אחרי. ויש לי זיכרון פנומנלי, טפו טפו.

אני כל כך יותר טובה מזה, שאני אשפית בשפת מכונה.

יוצאת מהדיכאון, חוזרת ללימודים.