פשוט קקה. לגמרי. מי צריך את הפסח הזה?
אז בירושלים היה את הfreeX והייתי אמורה ללכת, אבל הוא התחיל ב8 ואני עוד הייתי בשלב הניקיון ההיסטרי.
אז חשבתי, היי, אולי אני אלך לגלאם-או-רמה במקום? ממילא ממש רציתי להיות בזה, וחוצמיזה... זה חוגג הפעם את יום ההולדת של ליידי גאגא!!!
כמה מפתה כבר מקום אחד יכול להישמע?!
בקיצור, אחרי תיזוזים קלים הסתבר שילדה אחת בטרמפ של כמה חברים שלי לא מרגישה טוב וכנראה יש לי מקום.
התלבשתי, התארגנתי איזה שעה, סידרתי טרמפ למבשרת עם אח שלי, הרגעתי את יוחאי בניסיון להסביר לו שזה לא יהיה כזה נורא אם לא יכניסו קטינה שכמוני- לפחות ננסה...
אה כן, ואז בדקה ה90 הילדה הודיעה שהיא בריאה ומוכנה לצאת.
ביצ'. למה לא מתה?
בכל אופן. מדוכדכת וממורמרת שכמוני נשארתי לבד בבית.
[ושתבינו שרגע לפני זה כשציחצחתי שיניים חשבתי על זה שאני ממש עייפה ואולי בעצם לא הייתי מתנגדת גם ליהשאר פה ולישון. אבל אז נזכרתי כמה כיף זה נשמע והכל. מה לעשות, כשאי אפשר זה רק מבאס יותר ולא משנה מה היו הספקות שלי קודם.
אה, ועכשיו בכלל 12 בלילה וכואב לי הראש ואני בטוחה שחצי מהעצבים ילכו לי עם הבוקר כי זה רק דיכאון לילה מופרז שמתעצם לו בכל רגע שעובר בלה בלה בלה. ואני יושבת איתו כאן כי לא התדכאתי כבר כמעט שנה, וגם לי מגיע].
וואו, אלו היו אולי הסוגריים הכי ארוכות שיש לי בבלוג הזה.
בכל אופן, יש מצב שאני בכלל מדוכאת רק כי telephone מתנגן לי בלופים בראש וזה מן הסתם בדיוק השיר שהם רוקדים כרגע במסיבה בשיא המרץ, ועוד שתויים בנוסף.
אפרופו שתויים, כנראה שעלה לי הסף. כן כן, עכשיו הוא בסביבות ה3 שוטים. כבר לא אחד או שניים. ווהו..
מצד שני, אני גם לא מקיאה בהיסטריה. כנראה כל מה שהייתי צריכה זה מלאאא זמן להתרגל לאלכוהול, כי כשחושבים על זה עד כיתה י' שנאתי והתנזרתי מכל סוג שלו.
אז הסף שלי גבוה יותר אבל גם בטוח יותר, האח הידד!
שתינו אז לפני איזה יומיים במבשרת באמצע הלילה והיה כל כך כיף.
קצת פינלנדיה, קצת מוזיקה, קצת בגדים זנותיים שלמי-יהיו-אם-לא-לי וקומץ אנשים שכפרות עליהם הם כל מה שצריך בשביל ערב מושלם.
[זה ועוד אנשים שלא יכולו לבוא מטעמי.. חוסר נוחות... יכל להיות נחמד יותר כמובן, אבל סליחה, היה כיף. בכל זאת].
ככה החיים צריכים להיראות.
קודם אוטו, אח"כ שבת שלמה במיטה, כל מיני דברים לא צפויים שבחלקם כוללים גם מדידת מדים..
[אגב, מסתבר שגם מדים של חיל האוויר מתאימים לי. כמובן שזה יראה אחרת בלי כל הפירסינגים והצמידים, אבל בינתיים זה נחמד :) ]
אני בבעיה קלה. אני מקווה מאוד שזה לא יחריף להעלות את זה, כי תמיד כשאני מדברת על דבירם כאלה הם רק הופכים למוחשיים ואמיתיים ורק אז נמצאים במודעות לגמרי, אבל זה רק הבלוג שלי ולא שיחות מול פני אנשים ככה שאולי זה בסדר רק להעיר על איזה פרט.
אני חושבת שאני מתחילה לפתח שוב רגשות שאסורים לי.
שיפגעו בי אם אטפח אותם. הבעיה היא שאני בנקודה ההיא שבה אני אמורה להחליט אם להמשיך עם זה הלאה או להדחיק עד שזה יעצור את זה..
ובדר"כ [כלומר רק השנה, בעצם] השכל הישר שלי אומר לי "תברחי! סכנה!!", אבל בסיבוב הזה אני מרגישה פחות חזקה ופחות מוכנה להתנגד לתחושות הבטן שלי.
ואולי יש בזה גם מעט מן ההרס העצמי שקשה לי להתנתק ממנו?
בכל אופן, אני רוצה. ואני חושבת שלמרות שזה עלול להרוס את כל הסיכויים, אני אברר שוב- רק כדי שאם גם פעם תהיה תשובה שלילית תהיה לי יותר מוטיבציה לצאת מהעסק וכמה שיותר מהר.
למרות שכמו שאני מכירה את המצב ממילא תהיה תשובה שלילית. אז למה לטרוח?
הנה, אני שוב מתחילה לחפור לעצמי אל תוך הלילה שטויות שלאף אחד לא אכפת מהן ואף אחד לא באמת מתעניין. האמת שגם אותי זה בקושי מעניין כי הכל כבר נמצא לי בראש ממילא, אז אפילו התירוץ של "יומן אישי" לא מתקבל כאן מי יודע מה.
אולי פה נכנס שוב הקטע של התיעוד. או רק ה"יש לי הרבה במוח ולשם שינוי אני צריכה לפרוק שוב כי זה מרגיע אותי".
כן, זה טוב. וגם מאוד אמיתי.
[and again" שיחת אסוציאציות ארוכה שלי עם עצמי].
טוב, כואב לי לחשוב עליהם חוגגים להם שם עכשיו, אז אני מניחה שאלך לישון ולהירגע,
אבל בינתיים רק לציין-
רביעי ים עם הפלכיסטיות או אנערף-מי-שיעל-לא-הזמינה-לשם-לעזאזל, ואני מקווה שזה יהיה טוב כמו שאני צריכה.
בנוסף, נותר לי להגיש שני מבחנים שהייתי אמורה למסור בשבוע שעבר,
לסיים את הפרוייקט שלי באומנות [שאגב לא מתקדם משהו וכרגע נראה כמו אוסף של חרא מסוגנן],
לקרוא סיפור אחד שנלמד בספרות אחרי החופש, לקרוא + ללמוד לבד עוד אחד שלא יהיה לנו זמן אליו בכיתה,
ולקרוא עוד ספר כדי להגיש עליו עבודה בהיסטוריה.
ונשארו לי בתימצות [אם אני מורידה את כל תוכניות הבילויים שלי לשבועיים הקרובים] בערך... יום לעשות הכל.
ממש נפלא.
[נדמה לי שאני בכל זאת אשמח לסיים י"ב].
[ולהפסיק להיות קטינה].
גאד, אני לא מאמינה שאני עדיין נחשבת קטינה על פי החוק. זה לא צודק. ולא הוגן.
סקס, סמים, אלכוהול [ופאקינג פופ- לא רוקנרול..], אה, כן- וקטינה. מה לעזאזל?
אה, אגב, עכשיו נזכרתי שעברה שנה. פלוס כמה ימים, כנראה.
ויש לי רגשות?
גאד, אני צריכה למצוא לעצמי איזה קשר.
הבעיה היא שעד שהתחלתי לרצות את הבלונדה ההיא, קצת ירד לי ממנה...? אולי כשניפגש שוב בחמישי הזה יהיה משהו. אם זה יוריד אותי מהמעגל התקוע הזה אני מוכנה ומזומנה.
אז מה,
להפסיק לחפור?
עוד מעט 1 בלילה. זה לא קרה לי הרבה זמן.
יאללה מיטה...
עריכה... טוב נו, הייתי חייבת:
תשובות לשאלון השבועי:
איזה חג הוא האהוב עליכם? היכן פסח ממוקם ברשימה הזו?
נדמה לי שחנוכה הוא האהוב. מה שבטוח, פסח יכל להיות אחרון לולא יום כיפור היה נחשב חג..
מה עדיף? לצאת לחופשה ארוכה של שבועיים מבית הספר - אבל בשביל לעזור לנקות בבית, או ללמוד עוד שבוע ולא לנקות?
ללמוד עוד שבוע, לא לנקות EVER. דפנטלי.
האם אתם שומרים על כשרות בפסח? אם כן - עד מה? האם יש לכם כלים מיוחדים בשביל פסח? האם אתם מגעילים כלים, או רק מנקים את הכלים הרגילים?
כן, כן, כן. [כולל הגעלה והכל].
יש שני סוגים של אנשים: אלו שאוהבים מצות ואלו ששונאים אותם. איזה סוג של אנשים אתם?
אני מאלו שמעדיפים לחם.
אבל... כשזה מה שיש ויש קריז לממרח שוקולד, זה אכן מה יש.
מה הדבר הכי כיף, שאתם אוהבים לעשות בפסח?
אממ, לישון? אה, ולצאת. ולהעמיד פנים שאין לי שיעורי בית. ואז אפשר לצאת ולישון עוד קצת.
אם אתם גונבים / מוצאים את האפיקומן, מה תבקשו בעבורו?
לא חשבתי על זה יותר מידי.
פרה?
האם אתם אוהבים את ליל הסדר, או שזה סך הכל יום ארוך ומתיש, עם הרבה דודות שצובטות בלחיים?
לא דודות, אבל ארוך מתיש ומייגע עונה על ההגדרה.
זה והעובדה שכל ההקראה הארוכה והשירים שגורמים לאמא לדפוק-בעליצות-על-השולחן-ולשפוך-את-היין ממש לא שווים את האוכל.
[וואו, אני יוצאת פה כל כך ממורמרת. פסח לא באמת כל כך נורא. אני פשוט עייפה].
אילו הייתם יכולים לשנות משהו בפסח - מה הייתם משנים?
בלי ניקיון?
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
