פצעים ונשיקות

אבל אין לי כח לכתוב על זה עכשיו....

אני אכתוב אחרי השבת צמר"ת בנורדיה, אולי.

כי ידעתי שהוא לא יחזיק מעמד.

הוא נדרס אתמול.

האמת שממש לא היה לי קשה עם זה כששמעתי. בהתחלה חשבתי שאבא שלי עבד עלי כי הוא אמר את זה בטלפון, וכי כמה אירוני שזה יכול להישמע... אבל אז האמנתי לו.. כי זה ממש לא הפתיע אותי.

קיבלתי את זה ממש מעניין.

פשוט לא היה לי אכפת.

אני מקווה שעדיין לא אכפת לי.

זתומרת, ידעתי מראש שהוא ימות... לא חשבתי לרגע באמת שהוא ישאר איתנו עד שיזדקן.

כאילו, כן, דמיינתי אותו זקן, אבל זה כלום לעומת מס' הפעמים שדימיינתי אותו מת. וזה לא מציק לי במיוחד.

מציק לי בשבילו, אחרי הכל הוא היה רק בן איזה 5 או 6 חודשים, ויכול להיות שכאב לו. לא שאלתי.

חבל אם כאב לו...

מה שמלחיץ בכל העסק זה החלום שהיה לי בלילה שלפניכן.

חלמתי שבוני עוד שם, ושהיא גורה קטנה כמו שהגורים של פינגה ודובה היו, ומשומה ידעתי שמישטא גדול בגיל אבל קטן בגוף, והיא באותו גודל בגוף אבל צעירה יותר. ונדמה לי שחלמתי שהיא מתה שוב. כי אני בטוחה שבכיתי המוווון בחלום, ואני יודעת שכשקמתי הפנים שלי היו רטובות מדמעות.

וים אח"כ הוא מחליט להידרס...

טוב, חפרתי.

אני סתם ממש מקווה שזה לא יציק לי בעתיד... כי אם כששמעתי את זה זה לא הזיז לי ממש, אני גם לא רוצה שזה יהפוך להיות עסק גדול ומדכא בעתיד.

אבל אני מן הסתם אנפח את זה מתישו. אז תתכוננו עם טישו... חח.

הא, הצלחתי לתמצת את זה למשפט אחד:

rachel אומר/ת

סתם, אני ממש בסדר.

אני סתם ממש עייפה עכשיו כי בקושי ישנתי בלילה [פרנדס..] וכי היה לי מבחן במ"מ, והולך להיות לי מבחן בצרפתית עוד מעט...

בעע. נגמר לי הפוסט.

קיפ, אם אתה קורא, תדבר איתי מתישו. אני מתגעגעת.

בעביי.

סתיו. עלים בגווני חום-עשיר, אדום-אש, צהוב-שמש וכתום-תפוזי מכסים בשכבות את הקרקע הלחה מעט.

הם נערמים עליה בגבעות קטנות שמתפזרות ברוח מפעם לפעם.

עצים ערומי עלים כמעט לגמרי נטועים בצידי הדרך, רועדים מקור בעודם צופים בעלוותם הנושרת ברוח.

השמים הקודרים המספקים תחושה שעוד רגע קט וירד גשם קל, נשטפים בצבעי אפור על כל גווניו, בפרט הגוון האפרורי המדכא מעט של המדרכה.

טביעת רגל בוצית.

ועוד אחת.

משתרכות אחת אחרי השנייה באיטיות לאורך המדרכה, כצעדי הילדה שיוצרת אותן.

היא עטופה במעיל אדום, ושלל צעיפים צבעוניים נשרכים מצווארה. שערה מתבדר ברוח, נשזר קלות בעלים הנסחפים בה.

אוי אלוהים.

אוי אלוהים אויאלוהיםאויאלוהים.

זה קצר וירוק זרחני וקופץ.

סתם, זה לא.

זה סתם קצר בערך בחצי, זה עובר לי את הכתפיים אבל ממש טיפה וזה מוזר....

לפני התספורת [שבכלל לא תיכננתי לעשות ככה] החזקתי את הקצות הארוכים, המפוצלים, השרופים, האדומים והיקרים שלי ובדקתי לאיזה אורך הם מגיעים מקדימה- הם הגיעו עד אחרי הנונגות [סליחה אבל זה אומר הרבה האצלי] ועד הבטן בערך.

עכשיו זה סתם מגיע בקושי לחריץ.

וזה גם חלק למשעי, כמו פאה של דוסה, כי הוא עשה לזה פן.

וזה מדורג, אבל לא מדורג חזק... לצערי. נראה לי שזה היה יפה יותר חזק.

ופעם ראשונה בחיים שלי שזה הכל כך חלק...אני יכולה לעשות הד-באנגינג ולתת לכל השיער לעוף לכל כיוון, וזה לא נראה זוועה אח"כ! וזה לא הולך להישאר!!! הפן הולך להישטף בחפיפה הבאה ואז זה יהיה קצר עוד יותר ובטח קצת מסולסל...

איכסה.

זה קצררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!

אבל זה נראה בריא להפליא, כי אין לי קצות ופתאום הכל נקי ומטופח כזה.

זה די בסדר למען האמת... אני מרגישה כמו בכיתה ה' אחרי ההחלקה.

והייתי נורא מאושרת אבל המומה אחרי התספורת. איבדתי חצי שיער.

אני כולי כזה... "אני אוהבת את שיקו [הספר]!!!!!!!!!" אחרי 5 דק'- "אני שונאת את שיקו!!!!!!!!" וכך הלאה.

הו, וול,

תגידו לי להתחדש.

אפילו שחלק ממה שעמדתי לכתוב פה כבר היה לי בראש עוד לפני הפוסט שלה, לא חשבתי לקרוא לזה ככה. אז קרדיט ינתן.

לימודים:

אני חורשת עכשיו קצת במתמטיקה. המורה נתנה לנו את כל מאגר השאלות לשאלון 02 להגשה,  וזה כולל טריגו[נומטריה..] של 01 וסדרות הנדסיות.

בסדרות הנדסיות אני עדיין קצת אאוט מדי פעם, אבל עכשיו כשעשיתי יותר מחצי בטריגו [!!!] אני ממש מבינה טוב את החומר... ואני ממש רוצה לחרוש קצת כדי לעלות ל4. חשבתי על משהו מצחיק- 4 יחידות לומדים שונה מ5 ו-3, לנו יש חומר ממש דומה ושיטות לימוד דומות. יש סיכוייון קטנטון לעבור ל5 במקום ל4? חחח

אני גם רוצה להתקדם לדוברות אנגלית, ובאופן כללי אני רוצה לחרוש בכל מיני דברים. אחרי הכל, שנה של בגרויות, אסור לחפף. אני חייבת להיות פעילה יותר.

אני גם יודעת שאני פשוט לא משקיעה מספיק... הברזות משיעורים, חוסר הבאת ציוד, אי הכנת ש.ב., אני לא באמת צריכה את כל אלה- וזה רוב מה שדופק אותי בסה"כ.

אני הולכת לוותר קצת על דברים אחרים שהייתי עושה [כמו ללכת לבקר את דרור או ללכת הביתה מוקדם] ולהשאר קצת בבצפר ללמוד. כי אני לא מצליחה ללמוד בבית, ככל הנראה.

אישיות:

אני חייבת להפסיק להיות רגישה. חייבת.

אמרו לי שמה שייחד אותי זה שהייתי מתוקה כל כך, ורגישה ותמימה וכל אלה.

ואז אמרו לי להפסיק להיות רכרוכית, אמרו לי שהתכונה היותר דוחה שלי בעיני אנשים היא זה שאני מתרפסת ומתנצלת כמו כלבלב בלי הפסקה, שאני צריכה להיות יותר אסרטיבית במובן של לכעוס על אנשים כשמגיע להם ולא לותר תמיד.

אמרו לי להפסיק להיות בכיינית....

ועכשיו זה הפך אותי לביץ', זה גורם לי לריב יותר עם אנשים ולראות דברים בצורה שלילית יותר. זה גורם לכל הרגישות שלי להפוך לכעסים מוגזמים וכאלה.

אני צריכה לנקז את הכל איכשהו, כמו מדיטציה או דברים בסגנון. לא הולך. אני רוצה לעשות את זה אולי כספורט?

אבל זה לא מה שיפתור את זה...

ניסיתי לחזור לתמימות היישנה שלי, אבל זה לא עובד. זה הופך אותי לילדת כאפות, אנשים הופכים לבדיחות את הדברים שכל כך הכאיבו לי פעם ואני לא יכולה לסבול את זה. אני רק נפגעת מכל העסקים האלה.

מה לעשות???

מה שתגידו לי, אני הולכת לעשות את זה. אני חייבת להרגיש טוב עם עצמי.

ואחרון חביב, מראה חיצוני, איך לא:

אני בת. אני אף פעם לא אהיה מרוצה. כל החיים שלי, ממש כל החיים, שיוועתי לשיער ישר קרש. אבל עכשיו כשהוא התיישר משומה, מתברר שהוא עבה ונפוח מידי ונראה כאילו עבר עליו מכבש. הוא מזעזע. אני מתכוונת לטפל בו יפה עכשיו, לא לענות אותו אלא לתת לו קצת חופש.

אני הולכת להתחיל עם מסכות שיער כאלה דברים שאמורים לעזור לו, ואולי בהזדמנות הזאת אני אנסה גם לפרצוף... אחרי הכל- "עיגולים שחורים במקום עיניים, רואים עליך- שלא נרדמת.." אני חייבת לטפל בקמטים והשטויות. ובעצם, זה גם אומר לישון יותר!!!! אין לי שום סיבה לקרוא ולהיות על המחשב עד מאוחר בלילה... אני הולכת לקרוא עכשיו באוטובס אם זה יתאפשר, גם כתהליך גמילה ממוזיקה כי האוזניות דפוקות, כרגיל.

אבל לפני הכל- דיאטה.

חייבת להיגמל מכריות, חייבת לפתח הרגלי אכילה נכונים, והכי חשוב- ספורט, ספורט, ספורט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חייבת לעשות ספורט!!!!!!

ללכת הביתה ברגל, לרוץ בשבתות, כפיפות בטן לפני השינה, לרקוד הרבה ומהר, חימומים ומתיחות וכל אלה.

אני גם רוצה הלהיות במסע אופניים של אלין...

בקיצור, זה לא ממש פוסט מוטיבציה כי זה שפתאום יש לי חשק וכוח אדירים לעמוד בהכל, אבל זה דברים שאני רוצה לשפר ולעבוד עליהם וסתם רציתי לפרט פה.

זה דברים שאני גם אשמח אם תעודדו אותי לעבוד עליהם, תנו לי דחיפות ודירבונים קטנים.

אני באמת מנסה עכשיו לעבוד על כולם, זה לא שני יושבת בבית ומחכה שהם יפלו עלי מהשמים.

ואני מקווה להצליח בכולם השנה....

בהצלחה לכל מי שמסכים!!!!!

טוב, אז רק לציון, יש שני פוסטים מתחת שממש נעלבו קשות כי בקושי יש עליהם תגובות.

לפני שהם ילכו לעשות פוני, לחתוך ורידים ולבכות, תגיבו להם ותעודדו אותם.

"היי אמא, בוקר טוב... תראי, בגלל בוש אנחנו מסיימים היום ב1 והלימודים שיש היום ממש מיותרים, בית מדרש בית ספרי וכאלה.." כמובן שלא אמרתי כלום על צרפתית. "בכל אופן...חשבתי ללכת היום ללמוד קצת עם דרור, לנצל את זה ולראות את כולם. זה בסדר מצידך?"

אמא: "תראי, אני חושבת שאת כבר מספיק גדולה להחליט דברים כאלה לבד.... אם את אומרת, את יכולה להחליט בעצמך."

אוקי.

מה???

מגניב!!!!!!!

ידעתי שמשהו השתנה בעולם מהרגע שבוש החליט לבוא, אבל זה... פשש.

שמעתם?? אני מספיק גדולה!!!

אז כמו שאולי הבנתם בעצמכם, הייתי היום בדרור... היה כל כך כיף לראות שוב את כולם.

מישי מהכיתה שלי [טוב, לשעבר] דיברה איתי בבוקר על זה שאמרו לה שאני אמרתי שאני שונאת את אלוהים כי הוא הרג את בוני. מן הסתם מישו שחיטט לי בבלוג, כמובן.

היא ניסתה להבין איך אפשר לשנוא את אלוהים או אפילו לחשוב לכעוס עליו, לא משנה כמה אתה שונ את החיים שלך.

פשוט הרגשתי כאילו אני מדברת עם עדינה....היא לא הייתה מוכנה לשנות דעה. היא לא ניסתה להבין את הדעה שלי כמו שהצגתי אותה....

אבל חוצמיזה היה פשוט כיייייף וזה גורם לי להתגעגע לכולם.

זה ממש מצחיק. כולם חשבו שחזרתי לתמיד. ומורים זיהו אותי. איזה יופי. מכירים את זה שאתם מתעבים מורה כל היסודי, ואז חוזרים לבקר בכיתה ז' ופתאום כל המורים כאילו חברים הכי טובים שלך? ככה זה היה.

ואין לי היום היפהופ... בגלל בוש... אני לא מאמינה שמבטלים לי היפהופ בגלל מישהו עם שם כל כך דפוק!!!

כלומר, בוש?!

אתם רציניים?

אתמול אחרי הפעולת צמר"ת הייתי בקניון עם קיפי, יונתן, לטינוס וגילי ואיזה 3 בנות מבוייאר.

לטינוס השתנה, הוא עשה אנדר-גראונד וכאלה, זה ממש מוזר, אבל כל כך שמחתי לראותותו ואת יונתן וגילי וכולם... רק אז קלטתי כמה הוא חסר לי.

שאולי ניסה לסחוט ממני מידע מסויים ששיגע אותו כבר כמה חודשים...

הוא לא הצליח, כמובן, עד שעליתי על זה שאני יכולה לקדם הרבה מאוד אינטרס מסויים שלי בעקבות המידע הזה. אני לא מדברת על זה שהוא הבטיח לעשות כל מה שאני אי פעם אבקש, היה הרבה יותר כיף לענות אותו מאשר להיעתר להצעה [המפתה, טוב] הזאת, אבל כשקלטתי מה זה אומר...

זה מציל אותי!!!

נכון שרציתי לשבור את הצמחונות [שנה שלמה!!!]? או ביום שני [כי זה ה14, זה תאריך מקסים] או בחמישי [כי גם ה-10 זה סבבה] ?

"בבקשה תגלי לי!! עדי אני מתחנן! אני אהיה... אני אהיה צמחוני!!!"

" אני לא- מה?? צמחוני? לכמה זמן?"

"אממ... נניח... שבוע?"

"שאולי, כמה בשר אתה אוכל בשבוע? הרבה?"

אז מסתבר שכן. קיפ אוכל המוון בשר. כל יום, למעשה. אז סיכמתי איתו בסופו של דבר על יומיים בחודש, כל חודש למשך השנה הקרובה, שהוא לא אוכל בשר. ואחד מהיומיים האלה בחודש צריך ליפול על שבת או שישי, כי אז יש הכי הרבה בשר.

עכשיו, כמות הפרות שאני אוכל בשנה אם אני אשבור, שזה כמעט כלום למעשה-  שאולי יפצה על זה בימי הצמחונות שלו!!! ככה שלא מתות אקסטרה פרות בעולם, ואני יכולה לאכול המבורגר או קובה בחודש בלב נקי....

נו, כמעט נקי, בכל אופן.

נכון שאני מוכשרת?

איזה אושר.

ואני מתכוונת לוודא שהוא עומד בהבטחה שלו.

אניווי, כולם, שיהיה לכם סופשבוע טוב, אני מן הסתם אעדכן שוב בקרוב.

אוה, ואל תשכחו את הפוסטים למטה. הם נהיים קצרי סבלנות.

אוהבת

נ.ב. העין באייקון החדש שלי, זה שליד השם?

זה שלי... כולם פה שמים תמונות עינים. אז אני מקורית ואני שמה את שלי XP

ואין לי כותרת מקורית יותר. עצוב.

אז ככה... אתמול היה משעמם תחת בבצפר.

הגעתי מאוחר מידי כי חיכיתי כמעט שעה ל14 [ואז באו 3 ברצף] והספקתי בדיוק לראות אותן על ההסעה שלהן... כמה דקות מסכנות של פרצופים מבעד לחלון, והן נסעו.

לא ידעתי מה לעשות, אם לעשות להן אצבע משולשת או לשלוח אותן לשם עם נשיקות. אז עשיתי גם וגם. חחח...

הייתי לבד בשיעורים כי הפינה שלנו בכיתה הייתה ריקה חוץ ממני ורינה... והאמת, יש לי קטעים מסוייגים עם רינה. לא המקום לדבר עליו, אני לא בטוחה מי קורא פה נכון לימים אלו....

אז בדר"כ אם אני לבד בשיעור אני עוברת אותו, יוצאת מהכיתה והולכת אח"כ להיות עם חברות. אבל אתמול... זה היה כזה ייבוש! יצאתי ואפחד לא היה בכיתה... כאילו, היו שם בנות הכיתה שהן ידידות טובות שלי, אבל כשהצטרפתי אליהן לקבוצות הקטנות בהפסקות הרגשתי קצת תקועה לפעמים, אז הלכתי להתנחל בכיתה השניה עם יעל ומיטב ודפנה.

וזה היה מצחיק. כי זה לא שאני לא מאושרת כשהן איתי, אבל רק כשהן לא היו שם הבנתי כמה באמת מוזר לי להיות לבד בבצפר. וכמה אני באמת תלויה בהן בכמה מקרים.

ואני לא רוצה להחזיק מעמד ככה עוד יומיים... מזל שלפחות תומס [אסתר] חוזרת מחר. יהיה כל כך כיף להיות איתה שוב.

כשמהלך היום המדכא דיפרס אותי סופית, הברזתי מקולנוע כדי לפגוש את מיכל מוקדם יותר...

אני חייבת להודות שהיא העלתה לי תמצברוח ברמות. היה לנו כל כך כיף. איך שנפגשנו היא אמרה לי שיש לה כסף ולא אכפת לה אם לי אין, אנחנו הולכות לסרט. אז הלכנו, התפרענו ביחד על ארוחת בוקר של קפה הילל בקניון מלחה [ואח"כ גם על דונאט מדהים... המון שוקולד לבן...], ראינו ביחד את "אשת החלומות" שכבר ראיתי עם חגית אבל היה כיף פעם שניה, נשפכנו מצחוק כל הזמן ואז הלכנו לישון אצלה. ראינו שם חצי סרט ממש מגניב, והלכנו לישון.

בבוקר איחרתי לשיעור הראשון, אבל היה שווה את זה. אני חולה על מיכל.

היום הייתי אמורה לראות את שאולי אבל אני מסיימת ב1 והוא יכול רק ב4 אז אין לי כח לחכות פה... אני פשוט אלך הביתה ואולי אזמין את יונתן שיבוא סופסוף לנגן איתי.

אני גם צכה להתקשר לבננות שלי... לשמוע מה קורה... אז נראה כרב מה ילך היום.

טוף, אני צכה ללכת לכימיה....

תהנו יקירי.

חע. מאחר ושווב לא הגבתם, אני מרשה לעצמי להוסיף פה עריכה/עדכון מיום שלישי, יומיים אחרי כתיבת החלק העליון.

המורה לכימיה התחילה לעשות לנו אנליזה של פרצופים.. "לך יש פרצוף שובב. ולך שמח. ולך יש פרצוף של.. כספית!"

ונחשו מה לי יש?

יש לי "פרצוף רומנטי. את נראית קצת שקועה במחשבות עמוקות כל הזמן".

יפה לי... חחח

אני תוהה כמה אשלגן ושארכ התכות אלקליות היא הסניפה לפני השיעור. אבל אני מתה על המורה, היא מצחיקה. והיא מלמדת ביאס"א.

עד כאן סגידה לשרה פרח.

מחר אני הולכת לבקר בדרור כי בוש מגיע וקיצרו לנו את הלימודים [אגב דחיית טיול של"ח].

היום יש ישב"צ, ואח"כ אולי אני אלך לקניון לראות את גילי ומאיו ולטינוס.

כרגע נחה קצת בבית....

לאב יו גייז.