פצעים ונשיקות

והעצים סוגרים, עלווה בירוק עמוק, גבוהים, יוצרים מעין חופה מעל הקרקע, שמסתירה קרעי שמיים ופיסות ענני צמר גפן.

קולות פכפוך עדינים של מים, מן הסתם בקרבת מקום.

דשא. לא הרבה.

ומחטים. המון מחטי-אורן שמפוזרות בנדיבות על פני השטח.

...בוהן.

כף רגל יחפה... ילדה מוטלת על הקרקע.

אולי בת שמונה, או בעצם בת עשר.

לבושה בשמלמלה לבנה קיצית, מהסוג שיש בסיפורים הקיטשיים הללו.

מה היא חושבת לעצמה?