אוי, שיט.
עריכה / עידכון:
אני נראית כמו סמרה- שיער רטוב [נראה שחור כרגע] שגולש על הפרצוף, כותונת ארוכה לבנה, חיוורת כמו שלד. רק שהעיניים לא מתאימות.
בכל אופן, הרגליים שלי עומדות לנשור מקור ואני בכל זאת כותבת פה.
למה?
לא יודעת.
משוגעת...
סתם, מין דחף כתיבה.
השניה גיליתי שאני לא מצליחה לכתוב סיפור ולסיים עד הסוף.
תמיד יש לי רעיונות ממש טובים ואז אני מתחילה לכתוב, ואז אני עוצרת.
כמו רוב האנשים שאני מכירה.
אתם קולטים שמילאתי מחברת שלמה? הגעתי עד שני פרקים חפני סוף הסיפור ונגמר לי מזה.
בכל אופן... טוב, כן כתבתי כמה דברים, אבל לא כאלה שאני יכולה לשלוח לעיתון עכבראש וכזה.
אתם יודעים, סיפורים על סרטן וכזה. לא משו שהייתי רוצה שכל ירושלים יקראו.
אז...
איך אצלכם?
אה, אצלי נחמד, תודה ששאלתם.
תנו לי לספר לכם סיפור.
היה הייתה ילדה, שאחותה הגדולה לא הפסיקה לדבר על הבגרויות שלה. כל ארוחה שבת כשהיו מעלים נושא לשולחן, האחות הגדולה קפצה עם "הייתה לי על זה בגרות השנה!!!", ובסוף זה הפך לבדיחה משפחתית.
ונחשו מה?
עכשיו האחות הקטנה מבינה מה עבר לאחותה הגדולה בראש.
באמת! זה לא יוצא לי מהראש! כל מה שאני חושבת עליו זה המגמות והבגרויות השנה...
ואתם יודעים מה? לשם שינוי זאת אובססיה שמוצאת חן בעיני.
כמו האובססיה שלי לשפות, שכשאני רוצה- יכולה להיות ממש חולנית. לא עזבתי את מחברת צרפתית לאיזה שבוע סתם כי אני נהנית לחרוש אותה.
ועכשיו אני אשכרה מצפה לימים שאני ורות נלך לשבת על המיקוד בתנ"ך בארומה.
כי כשיש חשק, זה ממש כיף לחרוש. וזאת אהבה שאני רוצה לפתח... לבגרויות.
היה ערב מגמות, ויצאתי מעט פחות מבולבלת. היה לי ברור מה אני רוצה- כימיה, אומנות וקולנוע, שיפתחו [את קולנוע] רק אם יש איזה 11 בנות.
אניווי, מסתבר שאני לא יכולה גם קולנוע וגם אומנות. וגם, מסתבר שיש לי בכל זאת איזושהי משיכה בילתי מוגדרת לביולוגיה. אבל החלטתי שאין לי כח להתעסק עם ביוטופ אז אני פשוט משתדלת לא לחשוב על זה. אני הולכת עם הראש בקיר. רציתי בהתחלה כימיה וזהו- אני נשארת עם זה. זה עדיף..
גם ככה אני היסטרית בין קולנוע לאומנות.
בסוף אני כנראה אלך על קולנוע, למרות שזה מנוגד לכל מה שרציתי.
מכיתה א' ידעתי שאני רוצה לסיים בצפר עם משו באומנות... ועכשיו אני הולכת לותר על זה, בשביל משהו שאולי יביא לי פרנסה בעתיד.
טוב, נחיה ונראה. זה לא שאני אפסיק לצייר רק כי אני לא עושה בגרות *הולכת לדפוק את הראש בקיר*.
טוב, אני שוב חופרת מעבר לרגיל.
היה פעולת חורף ונמאס לי סופית משוקולד. אבל רק להערב, ככל הנראה.
לילה טוב אנשים, מקוה שיסתדרו לכם החיים...
אגב, אני במצברוח טוב, למי שלא הבין מהפוסט. במבט לאחור הוא לא נראה מאושר מי יודע מה. אבל כנראה שעושה לי טוב להתרכז בבצפר קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
